האקדמיה: היסטוריה מקומית מזווית גלובלית, השוואתית ותרבותית

ד"ר אורי כהן, בנם של הלה ולטיף. למד בבית הספר היסודי 'גאולים' בחולון ואת לימודי התיכון בפנימיית "בויאר" בירושלים בין השנים 1978-1974. למד סוציולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, את ראשית לימודיו לתואר שני החל באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר כהן כתב את עבודת התזה והדוקטורט בהנחיית פרופסור משה ליסק, וקיבל את תואר הדוקטור בשנת 2001. נושא עבודת הדוקטורט: "האוניברסיטה העברית בירושלים בעשור הראשון למדינת ישראל: אוניברסיטה בין אוטונומיה אקדמית להסתגלות פוליטית". החל משנת 2001 החל להרצות בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בייסוד ובהתבססות של מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כמו גם בהיסטוריה הפוליטית החברתית-כלכלית והרעיונית של מדינת ישראל. ספריו בנושא כוללים את ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה; אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה; מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון דניאל זיו למכון ויצמן למדע 1949-1935; אוניברסיטת-אם: האוניברסיטה העברית בירושלים 1967-1948.

ד"ר אורי כהן, בנם של הלה ולטיף. למד בבית הספר היסודי 'גאולים' בחולון ואת לימודי התיכון בפנימיית "בויאר" בירושלים בין השנים 1978-1974. למד סוציולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, את ראשית לימודיו לתואר שני החל באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר כהן כתב את עבודת התזה והדוקטורט בהנחיית פרופסור משה ליסק, וקיבל את תואר הדוקטור בשנת 2001. נושא עבודת הדוקטורט: "האוניברסיטה העברית בירושלים בעשור הראשון למדינת ישראל: אוניברסיטה בין אוטונומיה אקדמית להסתגלות פוליטית". החל משנת 2001 החל להרצות בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בייסוד ובהתבססות של מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כמו גם בהיסטוריה הפוליטית החברתית-כלכלית והרעיונית של מדינת ישראל. ספריו בנושא כוללים את ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה; אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה; מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון דניאל זיו למכון ויצמן למדע 1949-1935; אוניברסיטת-אם: האוניברסיטה העברית בירושלים 1967-1948.

Mitchell G. Ash (Ph.D. Harvard University) is Professor Emeritus of Modern History at the University of Vienna, Austria. He is a member of the Berlin-Brandenburg Academy of Sciences and Humanities and the European Academy of Sciences and Arts. Before his appointment to Vienna in 1997, he taught German history and history of science from 1984 to 1997 at the University of Iowa. Ash was a Fellow at the Center for Advanced Study (Wissenschaftskolleg) in Berlin 1990-1991, and has held visiting professorships or research appointments at the Free University of Berlin, the University of Göttingen, the Hebrew University of Jerusalem, the University of California at Berkeley, Princeton University and the Max-Planck-Institute for History of Science in Berlin. He is the author or editor of 19 books and more than 160 articles and chapters focusing on the sciences and universities in political, social, and cultural contexts in the nineteenth and twentieth centuries, the history of human-animal relations, and the history of the human sciences. He is currently working on a major research project entitled “Scientific and Political Regime Changes in Germany and Austria, 1918, 1933/38, 1945, and 1990”.

נפתח את השיחה בתיאור המניעים לכתיבת הספר והניסיונות למנוע את פרסומו ונמשיך בתיאור הנושאים בהם פרופ' קליין עסק וכמה ממסקנותיו. הספר אינו רק מקרה פרטי של אוניברסיטה אחת אלא תיאור היסטורי של יצירת מערכת ההשכלה הגבוהה של ישראל. בר-אילן שימשה כזרז ליצירת המערכת בראשית שנות ה-50. המערכת הזו נותרה ללא שינוי עד הופעת המכללות בשנות ה-80 וחלק ממרכיביה נותרו בעינם עד היום. הספר החל את הגל הצנוע של כתיבת ההיסטוריה של האוניברסיטאות בישראל.

פרופ' מנחם קליין הוא פרופ' אמריטוס במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. פרופ' קליין למד לימודי מזרח תיכון ואסלאם באוניברסיטה העברית שבירושלים. בין השנים 1992-3 ו-2001-2 היה עמית מחקר בסנט אנטוני'ס קולג', באוניברסיטת אוקספורד. ב-2006 היה פרופ' אורח ב – MIT [המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס] וב-2010 עמית מחקר בכיר בתוכנית פרננד בראודל במכון האוניברסיטאי האירופאי שבפירנצה, איטליה. בשנת 2011 היה פרופ' קליין חוקר אורח באוניברסיטת ליידן שבהולנד, ובשנים 2015, 2018, ו-2020  בקינג'ס קולג' שבלונדון. בשנת 2000 פרופ' קליין היה יועצו של שר החוץ, פרופ' שלמה בן-עמי בנושא המשא ומתן עם הפלסטינים ושאלת ירושלים וחבר בצוות יועצי ראש הממשלה אהוד ברק. החל משנת 1996 לוקח פרופ' קליין חלק במשא מתן לא רשמי עם מקביליו הפלסטינים. בשנת 2003 הוא חתם יחד עם נציגים בכירים ישראלים ופלסטינים על יוזמת ג'נבה- הצעה מפורטת להסכם שלום ישראלי-פלסטיני. פרופ' קליין הינו עמית בכיר בפורום ברונו קרייסקי לדיאלוג בינלאומי וחבר דירקטוריון בכתב העת Palestine – Israel Journal. בעבר היה חבר הנהלת "בצלם", וחבר מערכת הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה. ספרו האחרון של פרופ' קליין Arafat and Abbas Portraits of Leadership in a State Postponed [ערפאת ועבאס פורטרטים של מנהיגות במדינה מושעית] פורסם באוקטובר 2019 בהוצאת הרסט לונדון ואוניברסיטת אוקספורד ניו-יורק. 

ד"ר אסף זלצר, חבר סגל בחוג ללימודי ישראל. רכש את השכלתו באוניברסיטה העברית בירושלים שם החל לעסוק בהיסטוריה של הקמפוס בהר הצופים. בהמשך היה מעורב בפרויקט תולדות האוניברסיטה וכתב וערך את הכרך הרביעי בספרי האוניברסיטה (כרך האישים). היה מעורב בהקמתם של ייצוגים ויזולאיים בקמפוס העוסקים בהיסטוריה של האוניברסיטה שהבולטים בהם: ציורי קיר (קרמיים) בכניסה לקמפוסים (ביחד עם האוצרת מיכל מור); תערוכה על טקס הפתיחה של האוניברסיטה בשנת 1925 ועוד. לאחר ההגירה מרצון לאוניברסיטה חיפה החל בשנה האחרונה לקדם את המחקר על תולדות אוניברסיטת חיפה.

ההשכלה הגבוהה והמדע שלנו כאן ועכשיו, שהקנו לישראל גאווה לאומית ומוניטין עולמי כמעצמת ידע ופיתוח, משוקעים בהיסטוריה ארוכה של מוסד האוניברסיטה ובשדה עולמי רחב היקף של האקדמיה. מהם שורשיה של האוניברסיטה ומהם גלגוליו של מוסד האוניברסיטה לאורך אלף השנים מאז היווסדה של האוניברסיטה הראשונה בשנת 1088? כיצד התרחבותה של האקדמיה בעולם, בעיקר מאז תחילת המאה ה-20, השפיעה על מגוון האוניברסיטאות ומאפייניהם ברחבי העולם היום? ומה מקומן של האוניברסיטאות והמכללות בישראל של ימינו בהקשר ההיסטורי והעולמי הזה? בשיחה זו נשתמש במונחים סוציולוגיים של גלוקליזציה, זהות וארגון בכדי לבחון מהי האוניברסיטה של המאה ה-21 ומהי אוניברסיטה ישראלית.

פרופ' גילי דרורי היא סוציולוגית, חברת סגל המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה וראשת פורום אירופה באוניברסיטה העברית. את השכלתה האקדמית כסוציולוגית רכשה באוניברסיטת תל אביב (בוגר, בשילוב עם מדע המדינה, ומוסמך) ובאוניברסיטת סטאנפורד (דוקטורט, 1997). מחקריה מתמקדים רובם ככולם בסוציולוגיה עולמית: חקר הגלובליזציה וניתוח השלכותיו של תהליך גורף זה על מדינות, ארגונים ובעיקר על רעיונות ותפיסות. בין התופעות והתהליכים העולמיים והבינלאומיים אותם היא חוקרת, לרוב בשיטות מחקר המכונות כמותניות, נכללים הנושאים: אקדמיה וחינוך; ארגון וניהול; זכויות אדם; אי-שיוויון מקוון; רב-תרבותיות; מדע, טכנולוגיה וחדשנות. בנוסף, גילי דרורי כותבת על התיאוריה המוסדית, תיאוריית החברה העולמית, שחקנות, ומימשלות. מאז הצטרפותה לסגל האוניברסיטה העברית בשנת 2011, גילי דרורי מלמדת קורסים בנושאי גלובליזציה, חקר ארגונים, חדשנות ויזמות, וניהול עולמי, לצד קורסי הכנה למחקר מתקדם. במהלך הקריירה האקדמית שלה, לימדה גילי דרורי במשך עשור באוניברסיטת סטאנפורד ושימשה כראשת תוכנית המצוינות ללימודי יחסים בינלאומיים בסטאנפורד. בשנים 2018-2020 כיהנה כנשיאת האגודה הסוציולוגית הישראלית וכעת היא מכהנת כעמיתה בכירה ב Martin Buber Society of Fellows.

Johan Östling is a historian and Wallenberg Academy Fellow at the Department of History, Lund University. He is the director of the Lund Centre for the History of Knowledge (LUCK). Östling’s research encompasses various aspects of modern European history, in particular, the history of knowledge, intellectual history, and the history of the university. His recent publications include Humboldt and the modern German University (2018), Circulation of Knowledge (2018), Forms of Knowledge (2020), and Histories of Knowledge in Postwar Scandinavia (2020).

פרופ' אלכס לובוצקי הוא חבר סגל במכון איינשטיין למתמטיקה, האוניברסיטה העברית. נולד ב-1956 ברמת-גן. בזמן לימודי התיכון התחיל תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן, אותו סיים שנה לאחר קבלת תעודת הבגרות והמשיך במסלול ישיר לדוקטורט, אותו סיים בגיל 23. לאחר 5 שנות שירות צבאי, הצטרף לסגל המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית, בגיל 29 הפך לפרופסור חבר ו-4 שנים אחר כך לפרופסור מן המניין. לובוצקי כתב למעלה מ-150 מאמרים ו-4 ספרים, שימש כפרופסור אורח במוסדות רבים בעולם (אוניברסיטת קולומביה, Yale, סטנפורד, שיקגו, ETH והמכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון). הוא זכה לפרסים ישראליים ובינלאומיים רבים, וביניהם: פרס ישראל, דוקטורט כבוד מאוניברסיטת שיקגו, חבר האקדמיה הישראלית והאקדמיה האמריקאית למדעים, קיבל מענק ERC שלוש פעמים, כל פעם ל-5 שנים, ועוד. לובוצקי היה והינו פעיל בזירה הציבורית באקדמיה ומחוצה לה, שמש בעבר כחבר כנסת וכנשיא האיגוד הישראלי למתמטיקה. נמנה על ראשוני המתיישבים באפרת בגוש עציון, נשוי, אב ל-6 וסב (גאה) ל-24 נכדים.

השיחה תעסוק במשמעות הזיקה בין מוסד אקדמי לבין זרוע מפלגתית, בהשלכותיה ובתוצריה, כפי שבאו לכלל ביטוי במכללת בית ברל, אשר נוסדה על ידי קרן ברל כצנלסון – זרוע אדמיניסטרטיבית וכספית של מפלגת העבודה – והייתה בבעלותה. מדובר בזיקה שהיו גלומים בה מתח והתנגשות בין שתי מגמות סותרות. מצד אחד, גורם פוליטי שאינטרסים ושיקולים מפלגתיים אמורים להנחות אותו; ומצד שני, מוסד אקדמי שמעצם מהותו מושתת על חשיבה ביקורתית ועל פלורליזם וחופש אקדמי.

יצחק גרינברג הוא פרופסור אמריטוס במכללה האקדמית בית ברל. מחקריו עוסקים בזיקה בין אידיאולוגיה כלכלה ופוליטיקה ביישוב העברי בארץ ישראל ובמדינת ישראל. מספריו: "אנטומיה של משבר ידוע מראש: קריסת חברת העובדים בשנות השמונים" (2004), "פנחס ספיר: ביוגרפיה כלכלית פוליטית 1975-1949" (2011), "זלמן ארן: פוליטיקאי כאינטלקטואל" (2018). ספרו: "אקדמיה ותנועה פוליטית: מכללת בית ברל 1990-1970" עתיד לראות אור בשנת 2021.  

המאבק על חוק המועצה להשכלה גבוהה; מי יחלק את התקציב הציבורי – המחלוקת על הקמת ות"ת; הרפורמה בחינוך העל יסודי; השלכות הרפורמה והמחלוקת על פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה; התפתחות תרבות "קיצורי הדרך" לתואר אקדמי; ההשלכה של פתיחת השערים על בעלי תואר שלישי; "העשור  האבוד" והשלכותיו.

פרופסור עמי וולנסקי הוא פרופ' חבר בדימוס באוניברסיטת תל אביב; סמנכ"ל תכנון של משרד החינוך; המדען הראשי של המשרד; יועץ לארבעה שרי חינוך בתחום ההשכלה הגבוהה; חבר סגל בבית הספר למנהיגות במנדל;  וולנסקי, ע. (2005): אקדמיה בסביבה משתנה: מדיניות ההשכלה הגבוהה של ישראל,  , 2004-1952, הקיבוץ המאוחד, בני ברק, וולנסקי, ע. (2020): תלמידי האתמול תלמידי המחר: שלושה גלים של רפורמות בעולם החינוך, שוקן, תל אביב, כרך א' 289 עמ' כרך ב' 273 עמ').  עומד להתפרסם באנגלית בהוצאת ספרינגר.

During the nineteenth century, nearly ten thousand Americans traveled to Germany to study in universities renowned for their research and teaching. By the mid-twentieth century, American institutions led the world. How did America become the center of higher education excellence? And what does that story reveal about who will lead in the twenty-first century? Allies and Rivals is the first history of the ascent of American higher education told through the lens of German-American exchange. In a series of compelling portraits of such leaders as Wilhelm von Humboldt, Martha Carey Thomas, and W.E.B. Du Bois, Emily J. Levine shows how academic innovators on both sides of the Atlantic competed and collaborated to shape the research university. Even as nations sought world dominance through scholarship, universities retained values apart from politics and economics. Open borders enabled Americans to unite the English college and German Ph.D. to create the modern research university, a hybrid replicated the world over.  In a captivating narrative spanning one hundred years, Levine upends notions of the university as a timeless ideal, restoring universities to their rightful place in history. In so doing she reveals that innovation in the twentieth century was rooted in international cooperation— a crucial lesson that bears remembering today.

Emily Levine is an Associate Professor of Education and (by courtesy) History at Stanford University. Previously she was Associate Professor of Modern European History at the University of North Carolina- Greensboro. Dr. Levine received her Ph.D. in History and the Humanities at Stanford and her BA from Yale, where she later returned as an Andrew W. Mellon Postdoctoral Fellow. She is the author of Dreamland of Humanists: Warburg, Cassirer, Panofsky, and the Hamburg School (University of Chicago Press, 2013), which was awarded the Herbert Baxter Adams Prize by the American Historical Association for the best book in European history from 1815 through the 20th Century. Levine has published in The New York Times, the LA Review of Books, Foreign Policy, The Chronicle of Higher Education, and Inside Higher Ed, as well as in top scholarly journals. Her new book Allies and Rivals: German-American Exchange and the Rise of the Modern Research University, which was supported by fellowships from the National Humanities Center and the Alexander von Humboldt Foundation, is forthcoming from the University of Chicago Press in July 2021. 

ד"ר מרים סמט היא היסטוריונית של החינוך, עמיתת פוסט-דוקטורט בפרויקט הממומן על ידי קרן המחקר הגרמנית DFG באוניברסיטה הטכנית בבראונשווייג ובשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים ומתגוררת בשנים האחרונות בגרמניה. את השכלתה האקדמית רכשה באוניברסיטה העברית בחוג להיסטוריה ובמכון ליהדות זמננו. מחקריה מתמקדים בהיסטוריות השזורות של החינוך היהודי בעת החדשה ושל מערכת החינוך הישראלית. ספרה "חינוכאים ושיח החינוך ביישוב העברי" ייצא לאור במהלך 2021 בהוצאת מאגנס והוא זוכה פרס "עם עולם" ע"ש שלמה ובלה ברטל לקידום המחקר ההיסטורי בעברית.

ד"ר יהודית דורי דסטון היא עמיתת מחקר במרכז אהרן ברק למחקר משפטי בינתחומי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. כמו כן משמשת יהודית עוזרת משפטית בכירה בבית המשפט העליון. את השכלתה האקדמית רכשה באוניברסיטה העברית בפקולטה למשפטים ובחוג להיסטוריה של עם ישראל. מחקריה עוסקים בתפר שבין היסטוריה למשפט, ובין היתר במשפטי שואה בישראל ובגרמניה ובעיצוב הפרופסיה המשפטית בראשית ימיה של מדינת ישראל. ספרה "משפט דמיאניוק: הסוף לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם במדינת ישראל", המבוסס על עבודת דוקטורט שהגישה באוניברסיטה העברית בשנת 2017, עתיד לראות אור בקרוב בעברית ובגרמנית.

ד"ר אורי כהן, בנם של הלה ולטיף. למד בבית הספר היסודי 'גאולים' בחולון ואת לימודי התיכון בפנימיית "בויאר" בירושלים בין השנים 1978-1974. למד סוציולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, את ראשית לימודיו לתואר שני החל באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר כהן כתב את עבודת התזה והדוקטורט בהנחיית פרופסור משה ליסק, וקיבל את תואר הדוקטור בשנת 2001. נושא עבודת הדוקטורט: "האוניברסיטה העברית בירושלים בעשור הראשון למדינת ישראל: אוניברסיטה בין אוטונומיה אקדמית להסתגלות פוליטית". החל משנת 2001 החל להרצות בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בייסוד ובהתבססות של מוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כמו גם בהיסטוריה הפוליטית החברתית-כלכלית והרעיונית של מדינת ישראל. ספריו בנושא כוללים את ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה; אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה; מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון דניאל זיו למכון ויצמן למדע 1949-1935; אוניברסיטת-אם: האוניברסיטה העברית בירושלים 1967-1948.

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ("אוניברסיטת הנגב" בשמה המקורי) הוקמה כאוניברסיטה עירונית, בעלת אופי כללי וחופשי יחסית, מתוך שורה של מוסדות קודמים בעלי אופי ממשלתי, ביטחוני והתיישבותי-קולוניאלי. בין מוסדות אלה יש למנות את המדרשה בשדה בוקר, קמ"ג בדימונה, המכון לחקר הנגב בבאר שבע, ובעיקר את המכון להשכלה גבוה בנגב, שריכז את פעילות ההקמה מ-1963 והפך להיות אוניברסיטה ב-1970. למוסדות קודמים אלה היו הגיונות וחזונות משלהם, לאו דווקא אלו של השכלה גבוהה במלוא כלליותה, אולם בהקמת האוניברסיטה ההיגיון האוניברסיטאי גבר. היגיון זה הוא ההיגיון הקושר בין אמת (מדעית) לחירות (אקדמית), מעבר לקשר בין מחקר ליישום שימושי-טכנולוגי, ומגשר בין תפקידיה המחקריים, החינוכיים והאזרחיים של כל אוניברסיטה, להבדיל ממוסדות ייעודיים יותר (מכוני מחקר, מדרשות חינוכיות, מוסדות ביטחוניים, וכד'). חזונו ההתיישבותי של בן גוריון, שחזה "אוקספורד עברי בנגב" אך ראה בעיקר מוסד ללימודים טכנולוגיים, שאיפתם של אנשי משרד הביטחון ליצירת מעטפת אקדמית לקמ"ג, וצרכי המחקר היישומי במכון לחקר הנגב התמזגו בסופו של דבר בהקמת מוסד אוניברסיטאי מלא בבאר שבע, ששמה (ולא במקרה) נפקד משמותיה של האוניברסיטה. בהרצאה זו אתאר את בקיעת הפרפר האוניברסיטאי מתוך הפקעת ההתיישבותית-ביטחונית-ממשלתית שבתוכה צמח.

פרופ' יאני נבו הוא גימלאי המחלקה לפילוסופיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בין תחומי התמחותו, פילוסופיה אנליטית (ויטגנשטיין, קוויין, פאטנם, רורטי), פרגמטיזם אמריקאי (גיימס, דיואי), פילוסופיה פוליטית וחברתית (רולס) ואתיקה יישומית. פרופ' נבו פרסם את מאמריו בתחומים אלו. ספרו, "אזמל שקהה" עוסק בביקורת יומרת הפילוסופיה האנליטית ל"סילוק" המטפיזיקה מתחום העיון באמצעות ביקורת השפה. בשנים האחרונות פרופ' נבו הרבה לעסוק בנושאים של אתיקה ואקדמיה, גם בהקשר מוסדי באב"ג.

Mitchell G. Ash (Ph.D. Harvard University) is Professor Emeritus of Modern History at the University of Vienna, Austria. He is a member of the Berlin-Brandenburg Academy of Sciences and Humanities and the European Academy of Sciences and Arts. Before his appointment to Vienna in 1997, he taught German history and history of science from 1984 to 1997 at the University of Iowa. Ash was a Fellow at the Center for Advanced Study (Wissenschaftskolleg) in Berlin 1990-1991, and has held visiting professorships or research appointments at the Free University of Berlin, the University of Göttingen, the Hebrew University of Jerusalem, the University of California at Berkeley, Princeton University and the Max-Planck-Institute for History of Science in Berlin. He is author or editor of 19 books and more than 160 articles and chapters focusing on the sciences and universities in political, social and cultural contexts in the nineteenth and twentieth centuries, the history of human-animal relations and the history of the human sciences. He is currently working on a major research project entitled “Scientific and Political Regime Changes in Germany and Austria, 1918, 1933/38, 1945 and 1990”. 

קובי מצר הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה באוניברסיטה העברית, שבה היה חבר סגל מאז 1972, השנה בה קיבל את הדוקטורט בכלכלה באוניברסיטת שיקגו, ועד לפרישתו ב-2010. פרופ' מצר כיהן כדיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית (1995—1999), כנשיא האגודה הישראלית לכלכלה (2009—2010) וכנשיא האוניברסיטה הפתוחה (2013–2018). הוא שימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות: ברקלי, נורת'ווסטרן, סטנפורד ו-LSE, וכעמית מחקר בקולג' סט. אנתוניז של אוניברסיטת אוקספורד ובמרכז הבינלאומי לחוקרים ע"ש וודרו וילסון בוושינגטון D.C תחומי מחקרו העיקריים הם ההיסטוריה הכלכלית של פלשתינה/ארץ ישראל בתקופת המנדט וישראל, והיבטים כלכליים של אתנו לאומיות וחברות מתיישבים. לאחרונה עסק בתולדותיהם של מדעי החברה באוניברסיטה העברית בעשרים השנים הראשונות למדינה, שבהן הוקמה ועוצבה בה הפקולטה למדעי החברה. בין הספרים שכתב: הון לאומי לבית לאומי בהוצאת יד יצחק בן-צבי (1979),  The Divided Economy of Mandatory Palestine, Cambridge University Press (1998). בין הספרים שערך (במשותף עם עמיתים): Land Rights, Ethno-Nationalism and Sovereignty in History, Routledge, 2004, Settler Economies in World History, Brill 2012.

ד"ר אסף זלצר, חבר סגל בחוג ללימודי ישראל. רכש את השכלתו באוניברסיטה העברית בירושלים שם החל לעסוק בהיסטוריה של הקמפוס בהר הצופים. בהמשך היה מעורב בפרויקט תולדות האוניברסיטה וכתב וערך את הכרך הרביעי בספרי האוניברסיטה (כרך האישים). היה מעורב בהקמתם של ייצוגים ויזולאיים בקמפוס העוסקים בהיסטוריה של האוניברסיטה שהבולטים בהם: ציורי קיר (קרמיים) בכניסה לקמפוסים (ביחד עם האוצרת מיכל מור); תערוכה על טקס הפתיחה של האוניברסיטה בשנת 1925 ועוד. לאחר ההגירה מרצון לאוניברסיטה חיפה החל בשנה האחרונה לקדם את המחקר על תולדות אוניברסיטת חיפה.

פרופ' סקסטון יספר על פרויקט עולמי ראשון מסוגו, University of the People. מדובר באוניברסיטה מקוונת שמאפשרת נגישות חינמית – רחבה, שוויונית, איכותית וחופשית להשכלה גבוהה. לומדים בה כיום כ-100,000 סטודנטים מכל העולם והיא מהווה קרש הצלה במיוחד עבור אוכלוסיות פגיעות כגון פליטים. הוא ידון גם בתובנות בעקבות ספרו האחרון, Standing for Reason: The University in a Dogmatic Age (Yale University Press 2019).   

John Sexton is President Emeritus of New York University, the Dean Emeritus of NYU Law School, and the Benjamin Butler Professor of Law. He joined the Law School faculty in 1981, was named the School's Dean in 1988; he served in this capacity for fourteen years. He was named the University's President in 2001 and served in that capacity until January 1, 2016.  In addition to his work as President Emeritus, Sexton currently serves as the Chair of the University of the People President's Council. He is a member of the American Academy of Arts and Sciences and a member of the Council on Foreign Relations. He is a member of the board of the Institute of International Education, the College Advising Corps, and the Board of Trustees of Trinity School, New York City. He is past Chair of the American Council on Education, the University of Rochester, the Commission on Independent Colleges and Universities of New York, and the New York Academy of Sciences. While Dean of the Law School, he was President of the Association of American Law Schools. John Sexton received a B.A. in History (1963) from Fordham College; an M.A. in Comparative Religion (1965) and a Ph.D. in History of American Religion (1978) Fordham University; and a J.D. magna cum laude (1979) from Harvard Law School.

Credit information for the photo is: © Hollenshead: Courtesy of NYU Photo Bureau.

Dr. Tanya Zion-Waldoks, a lecturer in the Seymour Fox School of Education at Hebrew University, is a gender scholar, feminist activist, and mother of four. Tanya is fascinated by the intersection of religion, gender, and politics, with a focus on education and social change. Current research explores feminist activism and women’s political subjectivities in religious communities or traditional contexts in Israel, examined through qualitative studies with a comparative lens. In addition, she explores issues of gender equality in education and anti-racist activism in Israel. Her work has been published in leading journals such as Gender & Society, Signs, AJS Review. Tanya received her Ph.D. from Bar-Ilan’s Gender Studies program, a Kreitman and Israel Institute post-doctoral fellowship at the Ben-Gurion University of the Negev, and a Rothschild and ISF postdoctoral fellowship at the Center for the Study of Religion, Princeton University.

ד"ר אסף זלצר, חבר סגל בחוג ללימודי ישראל. רכש את השכלתו באוניברסיטה העברית בירושלים שם החל לעסוק בהיסטוריה של הקמפוס בהר הצופים. בהמשך היה מעורב בפרויקט תולדות האוניברסיטה וכתב וערך את הכרך הרביעי בספרי האוניברסיטה (כרך האישים). היה מעורב בהקמתם של ייצוגים ויזולאיים בקמפוס העוסקים בהיסטוריה של האוניברסיטה שהבולטים בהם: ציורי קיר (קרמיים) בכניסה לקמפוסים (ביחד עם האוצרת מיכל מור); תערוכה על טקס הפתיחה של האוניברסיטה בשנת 1925 ועוד. לאחר ההגירה מרצון לאוניברסיטה חיפה החל בשנה האחרונה לקדם את המחקר על תולדות אוניברסיטת חיפה.

סיגל אלון היא פרופסור במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה וראש מכון ב.י. כהן למחקרי דעת קהל באוניברסיטת תל-אביב. עבודתה מתמקדת בחשיפת הדינמיקה והתהליכים ההיסטוריים העומדים בבסיס אי-השוויון הסוציואקונומי, המגדרי, והגזעי-אתני בשוק העבודה ובהשכלה גבוהה, ובמידה בה מדיניות ציבורית מצמצמת אי-שוויון זה. הפרספקטיבה של פרופ' אלון היא אינטרדיסציפלינרית ומשלבת רעיונות ושיטות מחקר מסוציולוגיה, כלכלה, דמוגרפיה ופסיכולוגיה. פרופ' אלון הייתה עמית מחקר ב Russell Sage Foundation , The Center for Advanced Study in the Behavioral Sciences at Stanford University, בפרינסטון, ובאוניברסיטת וויסקונסין. מאמריה התפרסמו בכתבי עת מובילים בסוציולוגיה, כלכלה, וחינוך ומחקריה מומנו ע"י קרנות אמריקאיות וישראליות מובילות. מחקרה פורץ הדרך בנושא העדפה מתקנת התפרסם בסדרה של מאמרים ובספר  Race Class and Affirmative Action אשר עורר ענין רב באקדמיה וזכה לתהודה בפסיקות של ביהמ"ש העליון בארה"ב ולהתייחסות נרחבת במדיה האמריקאית. מחקרה הנוכחי של אלון עוסק בעתיד העבודה בעידן הקורונה. קישור לאתר של סיגל כאן. הגשת מועמדות לפוסטדוק שלה.

Ellen Schrecker is an American historian and author who has written extensively about McCarthyism and American higher education. Her latest book, The Lost Promise: American Universities in the 1960s (University of Chicago Press, 2021) provides the first comprehensive analysis of American higher education’s most turbulent decade. Her previous publications include No Ivory Tower (1986), The Age of McCarthyism: A Brief History with Documents (3d ed. 2017), Many Are the Crimes: McCarthyism in America (1998), and The Lost Soul of Higher Education (2010) as well as articles in The Nation, the Chronicle of Higher Education, and elsewhere. A professor emerita of history at Yeshiva University, she also edited Academe, the magazine of the American Association of University Professors, and wrote a Chinese cookbook. Website: https://www.ellenschrecker.com/

פרופ' שרה גורי-רוזנבליט היא פרופ' מן המניין במחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. היא סיימה בשנת 1984 דוקטורט בחינוך באוניברסיטת סטנפורד ומאז היא חברת סגל  בכיר באוניברסיטה הפתוחה. בין השנים 1984 עד 2013 אף הייתה מרצה אורחת בפקולטה לרפואה בחוג לסיעוד באוניברסיטת תל אביב. במהלך שנות עבודתה באוניברסיטה הפתוחה כיהנה כראש המחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה, דיקן פיתוח וטכנולוגיות למידה ומשנה לנשיא/ה לעניינים אקדמיים.  תחומי המחקר שלה מתמקדים במחקר השוואתי של מערכות השכלה גבוהה, טכנולוגיות דיגיטליות והוראה מרחוק. פרופ' גורי-רוזנבליט כתבה וערכה ספרים רבים בתחומים אלה, לצד עשרות מאמרים, ערכים באנציקלופדיות ופרקים בספרים. היא הוזמנה (וממשיכה להיות מוזמנת) כנואמת מרכזית (keynote) בעשרות כנסים בינלאומיים ברחבי העולם ובישראל. בעשורים האחרונים היא הייתה חברה בגופים בינלאומיים רבים, כגון הוועדה המדעית של אירופה וצפון אמריקה בפורום של יונסקו לחינוך גבוה, מחקר וידע, תכנית הדגל של פולברייט New Century Scholars, שכוללת שלושים חוקרים מובילים בעולם בתחום ההשכלה הגבוהה, פורום מומחי בולוניה באיחוד האירופי, קרן המדע של אירופה ועוד. כיום היא חברה ב – University of the Future Network, שמורכבת מעשרים חוקרים של מערכות השכלה גבוהה מ – 18 מדינות בעולם, היא חברה בוועדת המומחים של סימפוזיון הדוקטורנטים במסגרת של European Distance and E-learning Network (EDEN), שמלווה דוקטורנטים מאוניברסיטאות במדינות אירופה, שעבודות המחקר שלהם נוגעות בהיבטים שונים של שילוב טכנולוגיות דיגיטליות במערכות חינוך גבוה, וחברה בוועדת המעריכים של Rockefeller Foundation Bellagio Center Program.

ד"ר דורון טימור הוא חוקר ב"יד טבנקין" וב"מכון לחקר הקיבוץ" באוניברסיטת חיפה ומלמד באוניברסיטה הפתוחה. עוסק בתרבות סטודנטים בישראל ובעולם ובחקר קהילות שיתופיות וקיבוצים. מאמרו על התחזקות הסטודנטים חברי הליכוד בשנות ה-60 וה-70 פורסם באחרונה בכתב העת "Israel Studies". עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית ד"ר אורי כהן מאוניברסיטת תל-אביב עסקה בתרבות סטודנטים בישראל בעשור השלישי למדינה.

Giliberto Capano is a Professor of Public Policy at the University of Bologna, Italy. He has been the director of the Italian Centre for Research on Universities and Higher Education Systems (2015-2021) and is the editor of Policy & Society. He specializes in public administration, public policy analysis, and comparative higher education. His research focuses on governance dynamics and performance in higher education and education, policy design and policy change, policy instruments’ impact, the social role of political science, the policy impact of Covid-19, and leadership as an embedded function of policymaking.  His recent books are: Changing Governance in Universities: Italian Higher Education in Comparative Perspective (co-authored with M. Regini and M. Turri; Palgrave, 2016);  A modern Guide to Public Policy (co-edited with M. Howlett, Edward Elgar,  2020); Convergence and Diversity in the Governance of Higher Education (co-edited with D. Jarvis, Cambridge University Press, 2020).

פרופ' ברק מדינה מכהן בתפקיד רקטור האוניברסיטה העברית מאז 2017. הוא מחזיק בקתדרה לזכויות האדם על-שם השופט חיים ה. כהן ז"ל בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים (2009 עד 2012). פרופ' מדינה הוא בעל תארי בוגר במשפטים ובכלכלה ומוסמך בכלכלה, כולם באוניברסיטת תל-אביב, תואר מוסמך במשפטים באוניברסיטת הרווארד ודוקטור בכלכלה באוניברסיטה העברית. הוא כיהן כפרופסור אורח בבתי-הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה בניו-יורק ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

תחומי ההוראה והמחקר העיקריים של פרופ' מדינה הם משפט חוקתי וניתוח כלכלי של המשפט. מחקריו עוסקים בבחינה נורמטיבית, השוואתית ופוזיטיבית של הזכות לשוויון, חופש הביטוי, ביקורת שיפוטית, חוקתיות ועוד. הוא המחבר של שבעה ספרים, ובהם: הספר המרכזי על המשפט החוקתי של מדינת ישראל (עם אמנון רובינשטיין) והספר משפט, כלכלה ומוסר (עם אייל זמיר). ספרו האחרון הוא מונוגרפיה בת כאלף עמודים שעוסקת בדיני זכויות האדם בישראל.

פרופ' פרץ לביא הצטרף לפקולטה לרפואה בטכניון בשנת 1975 והקים את המעבדה לחקר השינה ואת המעבדה הראשונה בישראל לאבחון הפרעות בשינה. הוא אחד מחלוצי המחקר בעולם בתחום של חקר השינה והפרעותיה. ב-1993 הוא התמנה כמחזיק הקתדרה לפסיכיאטריה ביולוגית ע"ש אנדרה בלרד, ב-1995 קיבל את פרס הרשל ריץ' על הצטיינות במחקר, ב-2001 את פרס אלקלס של קרן קיימת על מחקריו בשינה וברפואת שינה, ב-2004 את פרס אוניברסיטת פיזה הניתן לחוקר האירופי המצטיין בחקר השינה, ובשנת 2006 את פרס א.מ.ת ברפואה ואת פרס האגודה האמריקאית לחקר השינה עבור חדשנות במחקר. משנת 2006 ועד כניסתו לתפקיד נשיא הטכניון הוא שימש כעורכו הראשי של Journal of Sleep Research, אחד משני העיתונים המדעיים המובילים בחקר השינה. פרץ שימש במספר רב של תפקידים אדמיניסטרטיביים בטכניון. בשנים 1982-3, ו-1986-90 הוא כיהן כראש המרכז הבין-פקולטי למחקר בבטיחות בעבודה והנדסת גורמי אנוש, וב-1985-1993 כראש היחידה לביולוגיה של ההתנהגות בפקולטה לרפואה. בשנים 1999-1993 כדיקן הפקולטה לרפואה, ובשנים 2008-2001 כסגן נשיא הטכניון לפיתוח משאבים ולקשרי חוץ. בשנת 2009 נבחר לנשיא הטכניון, ב-2013 נבחר לתקופת כהונה שניה, ובשנת 2017 לתקופת כהונה שלישית, ובכך היה לנשיא הראשון בהיסטוריה של הטכניון שנבחר ליותר משתי תקופות כהונה. על תרומתו למדע, לחינוך ולעולם האקדמי וקשרי הטכניון עם אוניברסיטאות צרפתיות, ממשלת צרפת העניקה לו את אות האביר הקומנדר במסדר הצרפתי Ordre des Palmes Académiques. המסדר, שנוסד על ידי נפוליאון בשנת 1808, מעניק את האות לאישים בולטים מהאקדמיה ומעולמות התרבות והחינוך על הצטיינות אקדמית ועל תרומה משמעותית למדע, לחינוך ולעולם האקדמי.

אבי שלו  בוגר תואר ראשון  ושני בכלכלה מדרום אפריקה. בעל תואר שני בכלכלה (ללא תזה) מהאוניברסיטה החופשית של ברלין ובעל תעודת הוראה ממכללת אלקאסמי. אבי, סא"ל במילואים, שירת בחטיבת המחקר של אמ"ן ובמנהל האזרחי ביהודה ושומרון ובעזה. אבי הוא יועץ מומחה לענייני פלסטיניים בתחומים כלכליים פוליטיים וחברתיים. הוא בעל ניסיון מוכח ועשיר בקידום דיאלוג, בניהול פרויקטים ובתיאום בין ישראלים ופלסטינים בנושאים אסטרטגיים, מסחריים ומיזמי תשתיות. אבי אחראי קשרי חוץ אקדמיים במכללת באקה ובין השנים 2019 ו 2021  עבד כמורה בבית הספר ג'רוסלם סקול בבית חנינא.

ד"ר עדי לבני השלימה את הדוקטורט שלה במכון ליהדות זמננו ובחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית ובוגרת התכנית לדוקטורנטים מצטיינים במדעי הרוח בבית ספר מנדל. עבודת הדוקטורט שלה:  University and Empire: the Hebrew University in Mandatory Palestine עוסקת בזיקות וההשפעות של האוניברסיטה מחוץ ל'יישוב'. בשנים 2016-2018 עדי ריכזה את פרויקט קטלוג הארכיון ההיסטורי של האוניברסיטה העברית ואצרה (יחד עם עדה ורדי) את התערוכה "הוראת שעה: האוניברסיטה העברית המלומדים היהודים והפרידה מאירופה".

ספיר איפרגן, ראש צוות תקשורת, השכלה גבוהה, מו"פ וחדשנות באגף התקציבים במשרד האוצר. אמונה על תקציבים בהיקף של כ-15 מיליארד ש"ח בשנה ועל קידום רפורמות כלכליות בתחומים אלה ותכניות השקעה במו"פ. היא חברת דירקטוריון במספר קרנות מחקר. ספיר היא בעלת תואר ראשון בממשל ופוליטיקה וכלכלה ותואר שני מחקרי בכלכלה, מאונ' בן-גוריון.

Christine Musselin is a member of the Centre for the Sociology of Organizations (CS0), a Sciences Po and CNRS research unit. She leads comparative studies on university governance, higher education policies, and academic labour markets. She has been a DAAD fellow in 1984-85 and a Fulbright and Harvard fellow in 1998-99. She has led the CSO from 2007 to 2013 and has been the Vice-president for Research of Sciences Po from June 2013 to November 2018. She is the author of The long March of French Universities, New York, Routledge (2005) and The markets for academics, New York, Routledge (2009). One of her last book La grande course des universités was published by the Presses de Sciences Po in 2017.

את אינפלציית הפרסומים המדעיים, שמביאה לירידה מדאיגה באיכות, ברלוונטיות ובאמינות המדע; את הניוון וחוסר העדכניות של מערכת השיפוט והבקרה של המחקר האמפירי; את הסבתם של חברי הסגל באקדמיה לפועלים צייתנים ושחוקים בקו ייצור מיושן; את בזבוז התקציבים והמשאבים הבלתי נסבל; את אובססיית הדירוגים, שגוררת ממשלות ומוסדות למערבולת של הונאה עצמית; את המונופול הציני והחמדנות החזירית של תאגידי המו"לות המדעית; את חוסר המקצועיות של ניהול המוסדות; את הניצול והולכת השולל של "המרצים מן החוץ" ותלמידי המחקר; את הכרסום באטרקטיביות של הקריירה האקדמית; את הפיכתם של המדעים ההומניים לג'ברשת של תקינות פוליטית; את הוזלת ערכו של התואר האקדמי; את הדבקות העיקשת בשיטות הוראה שאבד עליהן הכלח ופספוס מהפכת האינטרנט; את הנתק בין תוכניות הלימודים לבין צורכי החברה ושוק העבודה; ואת תכסיסי השיווק והמיתוג שבעזרתם מפתים את הצעירים להירשם למוסדות ולקורסים שפג תוקפם.

משבר הקורונה, שכצפוי תפס את המוסדות האקדמיים בלתי מוכנים, חשף את מחדל ההוראה המקוונת במלוא היקפו ועומקו והמחיש שכל תחום ההשכלה הגבוהה מחייב רפורמה ועומד בפני עידן חדש – העידן הפוסט אקדמי.

הספר הוא לא רק תמונת מצב מדכדכת של אליטה אינטלקטואלית שמרנית, שעוצמת עיניים מול רוחות הזמן ובוגדת בשליחותה החברתית. לצד הביקורת הנוקבת מציעים תמר ועוז אלמוג חישוב מסלול מחדש ומַעבר למודל רענן של מחקר והשכלה, שמותאם למאה ה־21.

הספר יצא מספר שבועות לפני פרוץ משבר הקורונה ותוך זמן קצר התגלה כמסמך נבואי ונמכר באלפי עותקים. הוא זכה לסיקור תקשורתי מאסיבי בארץ ובחו"ל ועורר דיון ציבורי לוהט. המהדורה האנגלית (המעודכנת) של הספר הורדה בפלטפורמות השיתוף האקדמיות  Research Gateו-Academia על ידי אלפי מדענים ברחבי העולם ומצוטטת בעשרות מאמרים. ההרצאה תעסוק בכשלי המודל האקדמי הוותיק, שאינו מותאם עוד לעידן החדש,  ובמודל החליפי שבפתח.

תמר אלמוג היא מומחית להוראה ולמידה, ועוז אלמוג הוא סוציולוג והיסטוריון. שניהם חברי סגל באוניברסיטת חיפה. ספרם הקודם, דור ה־Y – כאילו אין מחר (2016), היה רב מכר ועורר שיח ציבורי נרחב בישראל על המאפיינים, הצרכים והקשיים של הצעירים בימינו.

חגית מסר ירון, פרופ' להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב, מילאה שורה של תפקידי ניהול אקדמיים. בנוסף לפעילותה הפורמלית באקדמיה, היא מתעניינת ועוסקת במדיניות מדע והשכלה גבוהה, בקידום נשים במדע וטכנולוגיה, ובאתיקה של מדע וטכנולוגיה. בנושאים אלו הרצתה, כתבה ופרסמה במגוון מסגרות לרבות ספרה “הקפיטליזם של הידע” שפורסם ב-2008.

Michael Dobbins is adjunct professor of policy analysis at the University of Konstanz. His doctoral dissertation dealt with higher education in Central and Eastern Europe. His main areas of research are higher and secondary education policy and post-communist transformation processes, with a particular focus on interest groups. He is the co-director of the research project “The Missing Link: Examining Organized Interests in Post-Communist Policy-Making,” funded by the German Research Foundation and Polish National Science Center.

Jacint Jordana is Professor of Political Science and Administration at Pompeu Fabra University and ICREA Academia researcher. He currently runs the Institut Barcelona d'Estudis Internacionals (IBEI). He is also a member of the Scientific Advisory Board of the Barcelona City Council, as well as of the Board of Trustees of the Barcelona Centre for International Affairs(CIDOB). His main area of research focuses on the analysis of comparative public policies from a multilevel perspective, with special attention to regulatory policies and their specialized institutions. His recent publications include the books Policy Analysis in Spain (Policy Press, 2022), jointly edited with Laura Chaqués-Bonafont, Linguistic Claims and Political  Conflicts (Routledge, 2021), together with Andrea Bianculli and Mónica Ferrín, and Barcelona, Madrid y el Estado (Catarata, 2019). He is also the academic coordinator of the European project GLOBE (Horizon 2020), oriented to the study of emerging trends and scenarios in global governance and the role of the European Union.

חיים פורטנוי הוא מנהל סקר מיומנויות (PIAAC) בישראל. בעל תואר שני בסוציולוגיה, עובד בלמ"ס משנת 1997, ובאגף חינוך וחברה משנת 2000. בשנים 2011-2019 ניהל את תחום סטטיסטיקה של חינוך והשכלה.

יובל מזר, ד"ר לכלכלה מהאוניברסיטה העברית, חוקר בכיר בחטיבת המחקר של בנק ישראל ויושב ראש הועד הארצי של עובדי בנק ישראל. משורר, מרצה לכלכלה וסופר.