מפגש 1
תיאוריות של צדק
מפגש עם פרופ' יוסי דהאן, יום ראשון, ה-11 בפברואר, 2024. במסגרת סידרת "עוולות ותיקונן", מעברים והקורס על מדיניות ורגולציה בעולם גלובלי: סדר וצדק למי? מתי? וכיצד? פרופ' דוד לוי-פאור. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
ההרצאה תשרטט בגישה ביקורתית את הדיון בתיאוריות של צדק חברתי משנות השבעים (החל מפרסום ספרו של רולס "תיאוריה של צדק", הצגת התיאוריה של רולס בקצרה וביקורת מימין (ליברטרניזם) ומשמאל (תפיסות סוציאליסטיות). כמו גם ביקורות של תיאוריות רב-תרבותיות ותיאוריות פמיניסטיות. אשלב דוגמאות מדיניות ציבוריות לאורך ההרצאה.
פרופ' יוסי דהאן הוא פרופ' למשפטים, יושב ראש מרכז אדוה, מחבר הספרים "תיאוריות של צדק חברתי" ו"צדק חינוכי, הפרטה ומטרות החינוך". הוא מייסד העוקץ ואינטלקטואל ציבורי עם קול ייחודי וחריג בחברה הישראלית. בשנים האחרונות עסק יחד עם חנה לרנר ופאינה מילמן סיוון בתפיסות של אחריות בשרשרות ייצור גלובליות, כיום, עסוק בכתיבת ספר על עבודה, מטרות העבודה בחברה מודרנית, קץ העבודה ותפקידם של איגודים מקצועיים.
מפגש 2
איך מפצים על ביזה בת 250 שנה? השיח על פיצויים לקהילה האפרו-אמריקאית
מפגש עם ד"ר רוני רגב, יום שני, ה-12 בפברואר, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
ד"ר רוני רגב הצטרפה לחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית ב-2017, לאחר שסיימה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת פרינסטון ועבדה שם כמרצה מספר שנים. המחקר שלה עוסק בהיסטוריה של ארצות הברית עם דגש מיוחד על התהליכים בהם כלכלה פוליטית וחיי היומיום מעצבים זה את זה. ספרה הראשון, שפורסם ב-2018, בוחן כיצד שיטת האולפנים ההוליוודית עיצבה את התפתחותם של מקצועות יצירתיים כגון משחק, תסריטאות, בימוי, הפקה, וצילום. בימים אלה היא בתחילתו של פרויקט מחקר חדש על תרבות צריכה אפרו-אמריקאית בחצי הראשון של המאה ה-20. ד"ר רגב מלמדת קורסים על היסטוריה אפרו-אמריקאית, היסטוריה של קפיטליזם, תרבות צריכה בארה״ב, והיסטוריה של עבודה.
מפגש 3
מי מפחד מתיקון עוולות היסטוריות? פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן
מפגש עם ד"ר רות אמיר, יום חמישי, ה-15 בפברואר, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
פרשת ילדי תימן עולה במחזוריות על סדר היום הציבורי בישראל מאז שנות ה-60 של המאה ה-20. ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט כהן ולאחר מכן קדמי, כוונה להפרכת הטענה של חטיפה ממסדית של הילדים, אך לא בדקה הסברים יריבים וקבעה כי למעט מספר קטן של מקרים מרבית הילדים מתו. גם ועדת החקירה הממלכתית וגם העמותות מתעלמות מהעובדה שהתינוקות, שנולדו לעולים מתימן נלקחו מרשות הוריהם בהסתמך על מוצאם האתני, ולכן, המדינה אחראית גם לשיעורי התמותה הגבוהים לכאורה בהיותם תחת משמורת המדינה.
ד"ר רות אמיר היא ראשת החוג הרב-תחומי במדעי החברה במכללה האקדמית עמק יזרעאל, חברת סגל בתוכנית לתואר שני במנהל ומדיניות ציבורית, ובחוג למדע המדינה. בשנים האחרונות מחקריה מתמקדים במדיניות של צדק מעברי, תיקון עוולות היסטוריות, ובסוגיות במשפט הבין-לאומי הפלילי כגון ג'נוסייד באמצעות העברה בכפייה של ילדים, כמו גם בסוגיית ילדים חיילים בדרום הגלובלי. רות עוסקת כעת במחקר על משטרת פלשתינה המנדטורית כדגם של משטרה קולוניאלית אל מול התפתחויות במשפט הבין-לאומי ההומניטארי.
מפגש 4
צדק מאחה ושיח מאחה כפתרון לעוולות וסכסוכים
מפגש עם פרופ' טלי גל, יום שני, ה-19 בפברואר, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
פרופ' טלי גל הינה חברת סגל בפקולטה למשפטים ובמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית, וראש הקתדרה והתכנית לזכויות ילדים ונוער במרכז מינרבה לזכויות אדם. מחקריה הם אינטרדיסציפלינרים ועוסקים בצדק מאחה, חלופות להליך הפלילי, זכויות ילדים, משפט טיפולי ונפגעי עבירה. מחברת הספר Child Victims and Restorative Justice: A Needs-rights Model (אוקספורד 2011). יחד עם פרופ' אורי ינאי ערכה את הספר "מפגיעה לאיחוי: צדק מאחה ושיח מאחה בישראל" (מאגנס, 2016). עד לשנת 2022 שימשה כחברת סגל בבית הספר לקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה, ואף עמדה בראשו החל מ 2018. פרופ' גל משמשת כעורכת-חברה בכתב העת הבינלאומי The International Journal of restorative Justice וחברה-מקימה בוועד המנהל של האגודה הישראלית לוויקטימולוגיה. טרם כניסתה לאקדמיה שימשה פרופ' גל כיועצת המשפטית של המועצה הלאומית לשלום הילד.
מפגש 5
התפתחות המגמות המשפטיות של פיצויים במדינת ישראל והצעה לדוקטרינה – מאסון מעגן עד ה- 7 באוקטובר
מפגש עם ד"ר עינבל מימון בלאו, יום ראשון, ה-25 בפברואר, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
ד"ר מימון בלאו היא חברת סגל בפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו, עמיתת מחקר במכון למחשבה ישראלית וכן חוקרת במרכז מינרבה לשלטון החוק במצבי קיצון ובמרכז הידע והמחקר הלאומי בתחום היערכות למצבי חירום, באוניברסיטת חיפה בנושא "שיקום ארוך טווח ברעידות אדמה". ב-2022-2023 ד"ר מימון בלאו היתה עמיתת מחקר ב Frankel Center for Judaic Studies, The University of Michigan. טרם הצטרפותה לסגל הקריה האקדמית אונו, (2018-2019) היתה פוסט-דוקטורנטית באוניברסיטה העברית וזכתה במלגת ליידי דיוויס והפקולטה, וכן היתה פוסט-דוקטורנטית (2017-2018) באוניברסיטת אלברטה בקנדה וזכתה במלגת קרן אייסף היוקרתית לחוקרי בתר-דוקטורט מצטיינים. ד"ר בלאו בוגרת שלושת תאריה (LLB ,LLM ,PhD) מהפקולטה למשפטים, באוניברסיטת תל אביב. משך שנים לימדה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וזכתה בפרס הצטיינות רקטור בהוראה, וכן הצטיינות רקטור בהוראה "רשימת המאה". היא גם זכתה בפרס "דוקטורנטיות מעוררות השראה" בשנה"ל תשע"ו מטעם אוניברסיטת תל אביב. משך כעשור עבדה כעורכת דין בשוק הפרטי והציבורי, בין כך כעוזרת משפטית של כבוד השופט חאלד כבוב, במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב. מחקרה בנושא אירועים רבי נפגעים "אחרי המבול – מנגנוני פיצוי באירועים רבי נפגעים בישראל", פורסם בשנת 2021 כספר בהוצאה לאור האקדמית של מכון סאקר ונבו, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית. מאמריה צוטטו ואוזכרו בפסקי דין של בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים בישראל. תחומי מחקריה המרכזיים הם משפט פרטי, דיני נזיקין ומשפט וחברה, ובפרט הטיפול המשפטי באסונות ואירועים רבי נפגעים ושיח זכויות.
מפגש 6
הר הבית, אבנים דמעות ותיקון
מפגש עם ד"ר ערן צדקיהו, יום חמישי, ה-29 בפברואר, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
המפגש בוחן את המידה שבה תיקון היחסים בין יהודים למוסלמים יכול להישען ולהסתייע על מוקד מחלוקת מרכזי – הר הבית. נתחיל בסקירה של מקום של הר הבית בסכסוך ובקונפליקט הזהויות היהודיות והמוסלמיות ומקומו בם. נמשיך לשאול כיצד ניתן למנוע תחושת עוול והשפלה של המוסלמים והיהודים. כיצד במקום רק לנטרל את הפצצה שטמונה בקונפליקט סביב הר הבית להשתמש בו כמנוע ליישוב ומיתון הדרגתי של הסכסוך ועד כמה ניתן להפריד את סוגיית הר הבית מסוגיות אחרות של הסכסוך – אדמה, ביטחון, ריבונות, צדק. נפתח את השיחה בשירו של אברהם פריד "ריבונו של עולם אני יודע שבית המקדש השלישי אינו בנוי מאבנים הוא בנוי מדמעות ואם כל מה שאתה צריך רק עוד דמעה אחת בבקשה קח את שלי!"
ד"ר ערן צדקיהו הוא חוקר יחסי יהודים-ערבים ומדריך גיאופוליטי בארץ. בהכשרתו האקדמית הוא סוציולוג פוליטי-היסטורי המתמחה בממשק שבין תנועות לאומיות ודתיות. ד"ר צדקיהו כתב דוקטורט במכון למדע המדינה בפריז (Sciences Po, 2021) תחת הכותרת “מן השוליים למרכז – הלאומיות הדתית בסכסוך הישראלי-פלסטיני: מבט השוואתי”. מחקריו האקדמיים ממוקם על התפר שבין מדעי הרוח והחברה. כעמית פוסט דוקטורט בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת הפוסטדוקטורט הוא בוחן את המאבק היהודי-מוסלמי סביב ההר הקדוש בירושלים: הר הבית/מסגד אל-אקצא. בנוסף הוא מלמד קורס על ההר הקדוש “בין שמיים לארץ” בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית ומשמש כעמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. במקביל ערן מדריך סיורים גיאופוליטיים והרצאות מבוא על מזרח ירושלים וחברון. ערן הקים וניהל פרויקטים בתחום המדיניות והפחתת מתחים במקומות קדושים במסגרת ארגוני חברה אזרחית בינלאומיים ואף ייעץ לאנשי דת בכירים, בהם גם ישראלים ופלסטינים, בתהליכי מו”מ. כיום הוא מכהן בוועד המנהל של חלק מן הארגונים והיוזמות שהיה שותף בהקמתם.
מפגש 7
הפוליטיקה של ועדות חקירה
מפגש עם פרופ' רענן סוליציאנו-קינן, יום חמישי, ה-7 במרץ, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
ועדות חקירה הן מוסדות חד-פעמיים, המוקמים על ידי ממשלות למטרת חקירת משברים, כשלי מדיניות או אסונות. הן משחקות לעתים תפקיד חשוב ככלי של ייחוס אחריות והפקת לקחים, או עצם קיומן ותפקידן נקבעים על ידי הפוליטיקה המעורבת במשברים המובילים אליהן, והן יוצרות סיכונים לשחקנים המעורבים. הספרות הפוליטית על הימנעות מאשמה מספקת מסגרת תיאורטית שימושית לחקר ועדות חקירה, והמחקר האמפירי שלהן משקף תובנות על מתחים מובנים בין אחריות ללמידה בשדה הציבורי.
פרופ' רענן סוליציאנו-קינן הוא חוקר ומרצה בביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. רענן חוקר התנהגות פוליטית, מנהל ציבורי התנהגותי ומחקר אמפירי במשפט. שימש כראש ביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בין השנים 2017-2021.
מפגש 8
שלם ותקן: הסכם השילומים בין ישראל וגרמניה – בחינה חדשה
מפגש עם ד"ר גדעון ראובני, יום שני, ה-11 במרץ, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
כאשר ב-10 בספטמבר 1952, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, מדינת ישראל והוועידה היהודית לתביעות נגד גרמניה חתמו על הסכם פיצויים בלוקסמבורג, הסדר זה נחשב להיסטורי. פרסומים רשמיים משני הצדדים הציגו אותו כאירוע חסר תקדים בהיסטוריה של היחסי הבינלאומיים כפי שהשמדת העם היהודי על ידי גרמניה הנאצית הייתה ללא תקדים בהיסטוריה האנושית. ההסכם היה אמור לשחק תפקיד מכריע בחינוך העם הגרמני וכתקדים היסטורי לכל העולם. הוא הציב דוגמא והכיל אזהרה: רצח עם הוא פשע שלא יכול להישאר ללא עונש והחוב המוסרי הנובע ממנו חייב להיפרע. אולם, מה שזמן קצר נחשב לאירוע מכונן, נדחק במהרה לשולי הבמה ההיסטורית. בהרצאתי אדון בעקרי הסכם השילומים, בגורמים שהביאו אותו ואנסה להסביר מדוע הוא נשכח. שאלה נוספת שתעלה לדיון תעסוק ביחס בין עוול היסטורי, פיצויים, ופיוס.
ד"ר גדעון ראובני הוא ראש מכון ויידנפלד להיסטוריה יהודית באוניברסיטת ססקס, באנגליה. הוא פרסם על נושאים מגוונים מכתיבה היסטורית, דרך תרבות צריכה ועד להיסטוריה של הספורט. השנה הוא עמית במכון הישראלי ללימודים מתקדמים שם הוא חבר בקבוצת המחקר שעוסקת בפיצויים לעוולות היסטוריות.
מפגש 9
דפוסים ומגמות של מעורבות תאגידים עסקיים בפשעי זוועה
מפגש עם פרופ' סוזן קרשדט (Susanne Karstedt) ופרופ' וים הלסניק (Wim Huisman), יום רביעי, ה-20 במרץ, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
Since WWII, numerous corporations have been involved in genocide, war crimes, and crimes against humanity. This has raised major concerns worldwide and has led to a proliferation of hard and soft law instruments that require corporations to conduct human rights due diligence and prevent involvement in the most serious human rights abuses. What are the risks for corporations related to their operations? Which corporate characteristics are conducive to corporations' engagement in situations of instability, conflict, and war where they are at risk of becoming involved in atrocity crimes? In this contribution, we examine 'motivational factors' as risk factors and identify trends and patterns that are both persistent and related to specific time and space contexts. Our analysis is based on a dataset with more than 200 cases of alleged corporate involvement spanning the time since 1940. We use latent cluster modeling to explore patterns of industry branches, corporate structures, business activities, and characteristics of the crimes to establish risk profiles of corporations across time and space. We identify six risk profiles across the decades from 1940–2020 that are conducive to corporate involvement in massive violence and identify exemplary cases for these. We conclude with lessons for regulatory theory and practice.
Prof. Wim Huisman is a Professor of Criminology at the Vrije Universiteit Amsterdam and head of the VU School of Criminology. He has served as president of the Netherlands Society of Criminology and chairs several international criminology organizations, including the Division of White-collar and Corporate Crime at the American Society of Criminology. His research focuses on corporate compliance and white-collar crime, particularly fraud, corruption, and corporate involvement in atrocity crimes. Currently, he leads research on corporate offending from a life-course perspective and serves on the Steering Committee of ComplianceNet.
Prof. Susanne Karstedt is a Professor of Criminology at Griffith University's School of Criminology and Criminal Justice in Australia. Her pioneering research focuses on atrocity crimes, international criminal justice, and corporate involvement in state crimes. She has received major recognition for her work, including the Sellin-Glueck Award, the European Criminology Award, the Beccaria Gold Medal from the German Criminological Society, and she was elected Fellow of the Academy of Social Sciences in Australia. Her book on middle-class crime won the Outstanding Book Award from the American Society of Criminology. Currently, she collaborates with Wim Huisman and Annika van Baar on corporate involvement in atrocity crimes, and their joint article in the Oxford Handbook on Atrocity Crimes received the 2023 Outstanding Book Chapter Award from the American Society of Criminology's Division on White Collar and Corporate Crime.
מפגש 10
צדק אקלימי: תיקון חייב להתחיל עם הפחת פליטות
מפגש עם פרופ' אלון טל, יום שלישי, ה-26 במרץ, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
במהלך השנים, תביעת הרגל הפחמנית של מדינות אפריקה והמדינות המתפתחות הולכת וגדלה. בסוף המאה יהיו 4 מיליארד בני אדם באפריקה, כך שאם העולם השלישי לא יהיה חלק מן המעבר לכלכלה מאופסת פחמן, המאמץ הגלובלי להתמודד עם משבר האקלים לא יהיה אפקטיבי. הנפגעים העיקריים יהיו, דווקא אוכלוסיות המדינות המתפתחות. ההרצאה תעמוד על המכשולים הקיימים לאימוץ טכנולוגיות נקיות באפריקה והשינויים הנחוצים כדי להבטיח שהפיתוח הכלכלי העתידי בה אכן יהיה בר קיימא. לטענת המרצה, גם אם יש הצדקה מסוימת לדרישות המדינות המתפתחות לקבלת פיצוים לאדפטציה ואובדן ונזק, באופן אסטרטגי, אין הדגש הנוכחי משרת את האינטרס ארוך טווח של צדק אקלימי. ההרצאה מתבססת על הפרק האחרון בספרו החדש של פרופ׳ טל: Making Climate Tech Work: Polices that Drive Innovation (Island Press, 2024).
פרופ' אלון טל, חבר סגל בחוג למדיניות ציבורית באונ׳ ת״א מכהן השנה כפרופ׳ אורח בקיימות באונ׳ סטנפורד. בין השנים 2021-2022 כיהן כיו״ר ועדת משנה של הכנסת לסביבה ואקלים.
מפגש 11
טבח ננג'ינג – אנטומיה של פשע מלחמה
מפגש עם פרופ' דני אורבך, יום רביעי, ה-3 באפריל, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
בדצמבר 1937, מספר חודשים לאחר תחילתה של מלחמת סין-יפן השנייה (1937-1945), פרצו כוחות של הצבא הקיסרי היפני בסערה לננג'ינג, בירתה של הרפובליקה הסינית דאז. במלחמותיו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הצבא היפני גילה אמנם ברוטליות מסויימת, אך בממוצע, לא שונה מזו של צבאות קולוניאליים מערביים בתקופה, ולפעמים אף פחותה מזו שלהם. עם זאת, במלחמת סין-יפן השנייה, ובאופן ספציפי במהלך כיבוש ננג'ינג, הצבא היפני ביצע זוועות שהדהימו אפילו חלק ממפקדיו: טבח המוני של שבויים ואזרחים, לרבות נשים וילדים, מלווה במעשי אונס, ביזה, הצתה ועינויים מחרידים. מאז, פרשת הטבח בננג'ינג, אשר יפן נמנעת מלקבל אחריות מפורשת עליו, מרעילה את היחסים בין יפן לסין ושכנותיה. הטבח כפי שנראה הוא אירוע היסטורי מכונן בזיכרון ובתודעה של כל מדינות מזרח אסיה. בהרצאה זו, ננסה לדון בשאלה, מה קרה בדיוק בננג'ינג, וכיצד שילוב של פקודות רצחניות אך עמומות, אי ציות אנדימי של קצינים יפנים בדרג ביניים, פריקת עול של מילואימניקים והחלטות הרות אסון בצד הסיני, הובילו לפשע מלחמה גדול יותר מכפי שהיפנים תכננו. אראה כיצד שאלות פרשניות, ובעיקר האופן שבו חיילים תופסים את המלחמה בכללותה, משפיעים על הסיכון שדינמיקה של שדה קרב תידרדר לפשעי מלחמה בקנה מידה עצום.
פרופ' דני אורבך הוא היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית. מחקריו עוסקים בהפיכות צבאיות, התנקשויות פוליטיות, אי ציות צבאי, הרפתקנים צבאיים, ריגול, מודיעין, דינמיקה של פשעי מלחמה ותולדות דיני הלחימה הבינלאומיים. ספריו, שתורגמו לשפות רבות וביניהן עברית, יפנית, צרפתית, איטלקית, ספרדית ותאילנדית הם ואלקירי – ההתנגדות הגרמנית להיטלר, בוגדים למען המולדת – המורדים הפטריוטים של יפן ו-נמלטים: שכירי חרב נאצים במלחמה הקרה. בימים אלו הוא כותב ספר על תולדות מוסר הלחימה ומושג טוהר הנשק במרחב היפני.
מפגש 12
טראומה קולקטיבית, משפט ובריאות הציבור: מגזזת ועד הקורונה
מפגש עם פרופ' נדב דוידוביץ, יום שני, ה-8 באפריל, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
למשפט ובריאות תפקידים מרכזיים בכל חברה, כולל בישראל. לא פעם מערכות אלו מנסות להתמודד עם טראומות, ולא פעם הן מייצרות בעצמן טראומות, הן ברמה האינדיבידואלית והן ברמה הקולקטיבית. בימים אלו של טראומה קולקטיבית אדון במקום של שתי הפרופסיות, של המשפט והבריאות, בהקשרים של בריאות הציבור, מתוך פרספקטיבה היסטורית, חברתית ופוליטית. אציע דיון באתיקה של בריאות הציבור אשר מנסה להתייחס למקום של התמודדות עם טראומה קולקטיבית בכלים שהם גם היסטוריים ואתיים, תוך הסתכלות רחבה על תחום הבריאות. אביא דוגמאות מהתמודדות עם ההקרנות שנעשו כנגד גזזת עוד לפני קום המדינה ולאחר מכן בשנות החמישים, ולסיום אדון בטראומות יותר עכשוויות בדגש על תקופת הקורונה, כולל המקום של המשפט ובריאות הציבור בהתמודדות שכללה בין היתר סגרים ובידודים.
פרופ' נדב דוידוביץ' הינו רופא מומחה באפידמיולוגיה ובריאות הציבור, בעל דוקטורט בהיסטוריה וסוציולוגיה של הבריאות. שמש כיו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור ומנהל בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון, ראש תחום מדיניות בריאות במרכז טאוב וחבר בועדות שונות ברמה הלאומית והבינלאומית כולל מועצת הבריאות והועד המנהל של האיגוד האירופי של בתי הספר לבריאות הציבור. מחקריו עסוקים במדיניות בריאות, פוליטיקה ובריאות, התמודדות עם אי שיוויון בבריאות וגזענות במערכת הבריאות.
מפגש 13
ככה מבקשים סליחה? התנצלויות מפורסמות בהיסטוריה
מפגש עם מר אורן נהרי, יום רביעי, ה-8 במאי, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
כאשר מנהיגים מביעים צער על פשעי מדינותיהם בימיהם של מי שקדמו להם, מצפים להם בדרך כלל סיקור תקשורתי אוהד והערכה ציבורית. לחלק מההתנצלויות הפומביות נלווה גם סיוע כלכלי נדיב. ובכל זאת, האם מאחורי בקשות הסליחה המוכרות ביותר בהיסטוריה אכן ניצבות חרטה אמיתית או לכל הפחות קבלת אחריות? נדון בשאלות אלו ונשאל מדוע מנהיגים ומדינות מתנצלים? ולמה ההתנצלות אינה מתקבלת לעיתים? האם סליחה היא הצעד הראשון לתיקון עוולות או סתם יחסי ציבור? האם היא מלמדת על צביעות או על נורמות ליברליות? תיקון עולם או עולם כהמשכו נוהג?
אורן נהרי הוא מבכירי אנשי התקשורת בישראל. בוגר בית הספר הריאלי העברי בחיפה (1973). למד מדע המדינה ויחסים בין לאומיים באוניברסיטה העברית. עיתונאי, לשעבר בטלוויזיה הישראלית, הערוץ הראשון ווואלה ניוז. התחיל דרכו במחלקת הספורט ומ-1986 בחדשות חוץ. משנת 1993 עורך חדשות החוץ בערוץ הראשון; משנת 2006 גם מגיש "השעה הבין לאומית" ברשת ב'; ומשנת 2012 גם מגיש "הכל דיבורים" ברשת ב'. מייסד (עם דוד ויצטום) את תוכניות הטלוויזיה "רואים עולם" ו"גלובוס". במסגרת תפקידיו סיקר אירועים מן השטח כמו רצח העם ברואנדה, הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בדרום אפריקה, הסכסוך בקפריסין, מלחמות יוגוסלביה, הפיגוע במגדלים התאומים ועוד.
ראיין אישים שונים ובהם נשיאי ארצות הברית, הדאלאי לאמה, נלסון מנדלה, וצלב האבל נשיא צ'כוסלובקיה, אנשי רוח וסופרים כברנר הנרי-לוי, איאן מקיואן, פאולו קואלו, אומברטו אקו, סטיבן פריי ורבים אחרים. חתן פרס סמולר לעיתונות לשנת 2013, יושב ראש ועדת פרס ספיר לספרות בשנים 2023 ו-2024, מחבר ספרי עיון רבים שהיו לרבי מכר ועורך ומגיש את תכנית הרדיו שבת עם אורן נהרי ברשת ב'.
מפגש 14
כיצד ניתן להסדיר פרקטיקות מזיקות הקשורות באמונות בכישוף ובכישוף?
מפגש עם פרופ' מירנדה פורסייט (Miranda Forsyth), יום חמישי, ה-16 במאי, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
For most people in the Global North, such a question might seem of esoteric interest at best. However, there are two levels of reasons why the topic should be of broad interest. First, in fact violence and stigmatisation related to these beliefs is a significant and extreme form of human rights abuse in many countries across the globe today, as acknowledged in 2021 in the recent UN Human Rights Declaration on the topic. Further, this abuse is not just occurring in the Global South. For example, in the U.K., where these cases have started to be officially recognised, authorities document thousands of cases of child abuse linked to belief in witchcraft each year. It is a form of abuse that has been routinely overlooked by authorities across the world, leaving the work of protecting the vulnerable, and caring for survivors, to community leaders, tiny NGOs, and caring friends and neighbours. The second reason the issue should be of broad interest is a conceptual one. This is because regulation in this requires engagement with what I term “worldview pluralism” in ways that may also be relevant for issues such as scapegoating, misinformation, conspiracy thinking and extremism.
Miranda Forsyth is a Professor in the School of Regulation and Global Governance (RegNet at Australian National Uuniversity (Canberra). Miranda is the author of A Bird that Flies with Two Wings: Kastom and State Justice Systems in Vanuatu (2009) and co-author of Weaving Intellectual Property Policy in Small island Developing States (2015), She works on how people’s diverse justice needs can best be met in contexts of multiple legal and normative orders. Previous projects include the relationships between state and customary justice in Vanuatu and a pluralistic approach to the regulation of intellectual property in the Pacific Islands. Current research projects focussing on the Pacific include the potential of Restorative Justice for the Pacific islands region, particularly in relation to gender based violence; the promise and challenges of Community Rule-Making as regulatory innovation; and a multi-year project on overcoming sorcery accusation related violence in Papua New Guinea. Miranda is also working on the development of a new agenda for Environmental Restorative Justice in both Australia and internationally.
מפגש 15
מוזיאונים ועוולות בעבר ובהווה
מפגש עם פרופ׳ חיים נוי, יום ראשון, ה-26 במאי, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
מוזיאונים הם סמלים מודרניים מובהקים, ומהווים עד היום נקודות ציון פיזיות ומסמליות במרחב העירוני המערבי, ומעבר לו. מבחינה תקשורתית, מוזיאונים, ובפרט מוזיאוני מורשת וג'נוסייד, הנם מוסדות תיווך המשמשים כדי לנסח, למסור, להנגיש ולפרש סיפורים קולקטיביים לקהלים מגוונים. משונה מאמצעי תקשורת ניידים, ייחודם התקשורתי של מוזיאונים הוא נייחותם הפיזית (בדומה לקולנוע), והאפשרות לתת למבקרים/משתמשים רוויה הקשורה בהגעה לאתר וביקור בו. בשיחה זו אתמקד במוזיאונים המוקדשים לתיווך של עוול היסטורי משמעותי. אתייחס לכלים הייחודיים יותר ופחות המשמשים את המוזיאונים בהשגת מטרתם, באמצעי תקשורת דיגיטליים המשמשים אותם בשנים האחרונות, ובמגע/אינטראקציה עם קהליהם.
פרופ׳ חיים נוי הוא חוקר שיח ביקורתי, שפה ואינטראקציה חברתית, ותקשורת לשונית בהקשרים יומיומיים ובסביבות של מוזיאוני הנצחה ומורשת, רשתות חברתיות, תיווך דיגיטלי ואנלוגי, ואקטיביזם פוליטי. עבודותיו תורמות לתחומי הידע בתקשורת, באנתרופולוגיה לשונית, בסוציו-לינגוויסטיקה, ובהנצחה וזיכרון. תחום נוסף נוגע בשיטות מחקר איכותניות ואתנוגרפיה של תקשורת בסביבות מקוונות. לנוי כמאה פרסומים אקדמיים הכוללים ספרים ומאמרים בכתבי עת מובילים. פרופ' נוי היה היו"ר היוצא של האגודה הישראלית לתקשורת, ומ-2021 מכהן כראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן.
מפגש 16
המאבק לביטול גלובלי של עונש המוות: הצלחות, אתגרים ולקחים
מפגש עם פרופ׳ רון דודאי, יום שני, ה-3 ביוני, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
עונש המוות היה רווח ושיגרתי ברוב אזורי העולם לאורך רוב ההסטוריה. התנוע הבינלאומית לזכויות האדם שצמחה החל משנות השבעים סימנה את עונש המוות כמנהג אכזרי ובלתי מוסרי המסמל ברבריות, ובעשורים האחרונים חלה מהפכה של ממש, כולל ביטול עונש המוות ברוב מדינות העולם. בהרצאה זו נבחן את הגורמים והתהליכים שהובילו לשינוי דרמטי זה, את הסיבות לכך שעונש המוות נותר על כנו במדינות כמו סין וארה"ב, ואת הסיכויים לחזרתו במדינות כמו ישראל. בין השאר נשאל האם השינוי הובל מנימוקים מוסריים או תועלתנות פוליטית, האם הוא אכן אינדיקציה להתנערות מענישה אכזרית, ואלו לקחים ניתן ללמוד מתהליך זה על היכולת להשיג שינויי מדיניות.
פרופ' רון דודאי מלמד במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, והוא עמית מחקר ביחידה לחקר עונש המוות באוניבריסטת אוקספורד. זוכה מילגת אלון, מחקריו על ענישה, זכויות אדם, וצדק מעברי התפרסמו בשורה של כתבי עת מובילים, וספרו Penality in the Underground: The IRA’s Pursuit of Infomers יצא לאור לאחרונה בהוצאת Oxford University Press. שימש בעבר כעורך של כתב העת Journal of Human Rights Practice.
מפגש 17
סטנלי כהן על הכחשה: קווים לדיון, ניתוח והמשגה
מפגש עם ד״ר יואב מחוזאי, יום חמישי, ה-20 ביוני, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
בספרו האחרון והמונומנטלי, State of Denial: Knowing About Atrocities and Suffering, נדרש סטנלי כהן לתופעת ההכחשה. כהן טוען שהכחשה אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא תהליך מורכב שמושפע מגורמים פסיכולוגיים, חברתיים ופוליטיים המאפשרים לנו להתחמק מאמיתות וממציאויות מטרידות. למעשה, הכחשה היא חלק בלתי נפרד מהמצב האנושי. הספר מציע איפוא ניתוח מקיף ועמוק של תופעת ההכחשה ביחס להפרות זכויות אדם ועוול חברתי. מאז פרסום הספר, הוא הפך לקריאת חובה עבור חוקרים מתחומי מחקר שונים, כגון לימודי סביבה, ולא רק מתחומים המשיקים לתחום מומחיותו של כהן, דוגמת סוציולוגיה או זכויות אדם.
ההרצאה תעקוב אחר מסעו של כהן לקראת חקר תופעת ההכחשה ותפקידה בהבנת נושא הפרות זכויות אדם. נעמיק בניתוח המסגרת המושגית של כהן ובדרך המחשתו את אופני הביטוי של תופעת ההכחשה. בהקשר זה, ננוע בין טענות שאירועים כלל לא התרחשו, פירושים אויפמיסטיים כלפי עובדות ודיכויין של השלכות מוסריות ופוליטיות. בעקבות כהן, נציג את השפעותיה ההרסניות של תופעת ההכחשה בהנצחת עוולות, בחסימה אחריותיות ואף בחסימתה של התקדמות חברתית. ההרצאה תשלב בין רעיונות אלה לטענות העולות בויכוחים עכשוויים סביב נושא המלחמה מאז השבעה באוקטובר.
ד״ר יואב מחוזאי מכהן כראש בית הספר לקרימינולוגיה, המהווה חלק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. הוא השלים את הדוקטורט שלו בסוציולוגיה ב- New School for Social Research, NY. לפני שהצטרף לסגל אוניברסיטת חיפה, היה פוסט דוקטורט באוניברסיטת הרווארד. תחומי המחקר שלו כוללים את תורת המשפט, תיאוריה חברתית ושליטה חברתית, זכויות אדם וההיסטוריה של ידע קרימינולוגי. ספרו האחרון, A Science of Otherness? Rereading the History of Western and US Criminological Thought פורסם לאחרונה בהוצאת Bristol University Press.
מפגש 18
עדויות מן התופת: צדק, תיקון או עוול נוסף?
מפגש עם ד״ר רננה קידר, יום שלישי, ה-25 ביוני, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
בעשורים שחלפו מאז משפט אייכמן ופתיחתו של ״עידן העד״ גברה ההכרה גם בפוטנציאל המשקם של העדות. משקם הן עבור השורדים שמקבלים הזדמנות לספר את סיפורם, והן בעבור החברה כולה. פרקטיקות של צדק מעברי ומנגנונים דוגמת ועדות הפיוס והאמת של דרום אפריקה עוצבו במודע כדי לאפשר לקורבנות להשמיע את קולם כחלק הכרחי בהתמודדות הקולקטיבית עם פשעי האפרטהייד. גם חוקת בית הדין הבינלאומי הפלילי קובעת בסעיף 68(3) לחוקת רומא, מנגנון להשתתפות בהליך של קורבנות הפשעים, המאפשר להם להציג את עמדתם גם אם לא זומנו כעדים משפטיים, מתוך הכרה בתפקידו של מתן העדות כאקט מאחה. ההרצאה תבקש לבחון במבט היסטורי כיצד הפניה לעדויות – משפט אייכמן, טריבונלים בינלאומיים ברואנדה ויוגוסלביה, ועדות פיוס ואמת – משמשת תפקיד דואלי: גם אמצעי להוכחת האמת והשגת צדק, אבל גם כתיקון עוול בעצם השמעת העדות וההקשבה לה.
ד״ר רננה קידר היא מרצה בכירה למשפטים ומדעי הרוח הדיגיטליים באוניברסיטה העברית בירושלים. היא הקימה ומשמשת כמנהלת האקדמית של המרכז למדעי הרוח הדיגיטליים ועומדת בראש מעבדת אלפרד לנדקר לניתוח חישובי של עדויות שואה. קידר היא זוכת מלגת אלון לחוקרים מצטיינים ופרס גורני לחוקר צעיר במשפט הציבורי.
במחקריה קידר מפתחת כלים חישוביים של בינה מלאכותית ולמידת מכונה על מנת לנתח עדויות של ניצולים ממעשי זוועה המוניים, ובמיוחד עדויות ניצולי שואה, זאת על מנת לבחון את האופנים השונים בהם חברות מתמודדות עם הפרות שיטתיות של זכויות אדם. המחקרים של ד״ר קידר פורסמו בכתבי עת מובילים.
לד״ר קידר תואר ראשון בהצטיינות במשפטים ובמדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב ודוקטורט בספרות השוואתית מאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית. לפני הצטרפותה לסגל המרצים באוניברסיטה העברית, קידר שימשה עמיתת מחקר פוסט-דוקטורט במרכז מינרבה לזכויות אדם ונבחרה כעמיתת מחקר למלגה היוקרתית של ה- Martin Buber Society of Fellows באוניברסיטה העברית. קידר שירתה כפרקליטה במחלקת הבג״צים בפרקליטות המדינה. רננה היא מיוזמות ומקימות ארכיון עדות 710, מיזם התנדבותי שחבריו – אנשי קולנוע, בריאות הנפש, ואקדמיה – מתעדים עדויות של שורדי אירועי שבעה באוקטובר.
מפגש 19
צדק אלטרנטיבי: המשפט כשדה של ביקורת והבניה מחדש של צדק
מפגש עם פרופ' מיכל אלברשטיין, יום ראשון, ה-21 ביולי, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
בעשורים האחרונים של המאה העשרים התפתחו מנגנונים אלטרנטיביים מגוונים להליכים משפטיים. מנגנונים אלה מציעים תפיסות חדשות של צדק המעצבות מחדש את המשפט באופנים מגוונים בהקשר של הסכסוך הספציפי ושל ההתמודדות החיובית עמו. תפיסות אלה מנסות להתגבר על הביקורת העקרונית אשר הופנתה כלפי המשפט באותה התקופה וניתן לגזור מהם עקרונות אלטרנטיביים של צדק. בדבריי אציג את התנועות האלטרנטיביות לנוכח עקרונות הצדק האלטרנטיבי ואתאר, בין השאר, את שפתן הייחודית, יתרונותיהן כמו גם הביקורת שהופנתה כלפיהן. תוך כדי התמקדות במספר עקרונות של צדק אלטרנטיבי אציג את השפעתם במסגרת המשפט כהבניה מחדש שלו, וכן בתחום ישוב סכסוכים. מתוך כך תעלה תפיסה עכשווית של המשפט כעולה מתוך הסכסוך הספציפי שיש לפתור, כרב פנים ומנגנונים, וכמפתח שיח בינתחומי ורב-מקצועי.
פרופ' מיכל אלברשטין היא דקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן וחוקרת בתחום ישוב סכסוכים, גישור, ותורת המשפט, שפיטה בעידן של פשרות, תנועות אלטרנטיביות למשפט, תורת משפט ופורמליזם, תיאוריה של המשפט, טראומה וזיכרון, זהות וישוב סכסוכים. פרופ' אלברשטין היא חוקרת ראשית בפרויקט Judicial Conflict Resolution הנתמך במענק ERC מטעם האיחוד האירופי. היא כתבה עשרות מאמרים ושלושה ספרים בנושאי מחקרה ומלמדת ומנחה סטודנטים למחקר בארץ ובעולם בפיתוח שלהם. היא זוכת פרס פתאל תשע"ז לחקר המשפט וכן פרס הוקרה לחוקרים בעלי הישגים יוצאי דופן מטעם הרקטור 2016.
מפגש 20
בגידה מוסדית והשלכותיה על שורדי טראומה
מפגש עם פרופ' יעל להב, יום ראשון, ה-28 ביולי, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
חשיפה לאירוע טראומטי עלולה להוביל למצוקה רגשית חריפה ולהתפתחות של מצוקה פוסט-טראומטית. אולם מעבר לחשיפה עצמה לטראומה, אופן התנהלות בלתי תקין מצד מוסדות חברתיים אל מול שורדי טראומה, תופעה הקרויה "בגידה מוסדית", מהווה גורם סיכון אשר עלול להחריף את המצוקה הנפשית והסימפטומטולוגיה.
בשיחה המקוונת נשוחח עם פרופ' להב על תופעת הבגידה המוסדית. נדון בתהליכים הפסיכולוגיים שבבסיס הבגידה המוסדית, בהשלכותיה על הרווחה הנפשית של שורדי התעללות, ובמופעים המגוונים שלה במסגרת מלחמת "חרבות הברזל".
פרופ' יעל להב היא פסיכולוגית קלינית מומחית, פרופסור חבר וראש המעבדה לחקר הטראומה הנפשית בפקולטה למדעי הרפואה והבריאות, אוניברסיטת תל אביב. פרופ' להב היא מומחית לטיפול בטראומה, ומטפלת במגוון שיטות, בהן SE ,DBT ו-EMDR. ב-2019 יצא לאור הספר שאותו ערכה, יחד עם פרופ' זהבה סולומון: "משחזור לזיכרון – טיפול בטראומה נפשית".
מחקריה של פרופ' להב מתמקדים בקשרים הייחודיים שבין ההיבטים הפסיכולוגיים, הבין-אישיים, הסומטיים, הפיזיולוגיים והתפקודיים בקרב שורדי טראומה, וכן בהשפעה ה"מדבקת" של הטראומה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתופעת "הזדהות עם התוקפן". מחקריה נערכים בקרב מגוון אוכלוסיות, בהם שורדי התעללות (מינית, פיזית ורגשית) בילדות, שורדות אלימות מצד בן הזוג, פדויי שבי, ולוחמים ואזרחים אשר נחשפים לטראומה מתמשכת על רקע מלחמה.
מפגש 21
הג'נוסייד הצ'רקסי: המאבק על זיכרון, הכרה והישרדות
מפגש עם ד"ר חן ברם, יום ראשון, ה-4 באוגוסט, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
הקולוניזציה הרוסית של הקווקז, מסוף המאה ה-18 ולאורך המאה ה-19 הביאה למלחמה ארוכה ועקובה מדם בין הכובשים הרוסים לצ'רקסים ולעמים קווקזים נוספים. מלחמה זו הובילה ל"טיהור אתני" (ethnic cleansing) שכלל הגליה וטבח המוני הנתפס כאחד ממעשי רצח העם הראשונים בתקופה המודרנית. בעקבות ההשתלטות הרוסית על הקווקז, הצ'רקסים איבדו את מקומם על במת ההיסטוריה. רצח העם הצ'רקסי לא סופר כלל מנקודת מבטם אלא רק מנקודת המבט של הרוסים הכובשים ושל העות'מאנים שקלטו את הפליטים והשתמשו בהם לצרכיהם.
בשיחה המקוונת נשוחח על הנסיונות לתיקון עוול הג'נוסייד הצ'רקסי שכללו בין היתר מתן אפשרות חזרה של צ'רקסים מהפזורה לקווקז, על עצירת נסיונות התיקון בעקבות עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון והקשחת מדיניות הרוסיפיקציה כלפי צפון הקווקז, על פתיחת הארכיון הצארי בטבילסי בעקבות מלחמת רוסיה-גאורגיה (2008) ומשמעויותיו עבור חקר הג'נוסייד הצ'רקסי והנכחתו בתודעה. נדון על "המלחמה על הזיכרון" של הג'נוסייד הצ'רקסי המתקיימת בין רוסיה ותומכיה לבין פעילים וחוקרים. עבור הצ'רקסים הפך זיכרון הג'נוסייד לסמן לא רק של זיכרון ותביעה להכרה, אלא של התמודדות עם השאלה הפשוטה של התוצאות ארוכות הטווח של הג'נוסייד וההגליה: האם יצליחו לשרוד כעם?
ד"ר חן ברם הוא אנתרופולוג ואיש חינוך, עם הכשרה נוספת בלימודי ארגון ובהנחיית קבוצות. הוא חבר סגל במכללה האקדמית הדסה בירושלים ועמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית ובמכון בן צבי.
ד"ר ברם ערך עבודות שדה במספר יישובים בהם ריכוזי מהגרים מהקווקז ומרכז אסיה בישראל, בקרב נותני שירותים וקובעי מדיניות בהקשר של הגירת שנות ה-90, וכן בקווקז, במרכז אסיה ובקרב מהגרים מאזורים אלה בצפון אמריקה. במקביל ד"ר ברם חוקר את הצ'רקסים בישראל, בקווקז ובתפוצות אחרות. הוא פעל ועבד במשך שנים כאנתרופולוג מעורב (engaged anthropologist), מנחה ויועץ עם ארגונים ציבוריים, קהילות שונות, משרדי ממשלה ורשויות מקומיות ושימש מנהל שותף בקבוצת מחקר בנושא "ידע אנתרופולוגי- רלוונטיות, שימוש ופוטנציאל" במכון ון ליר.
מפגש 23
גזענות ושיטור יתר: המקרה של יוצאי אתיופיה בישראל
מפגש עם ד"ר יאיר יאסן, ה-17 בנובמבר, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
"טבעי לחשוד", אמר מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך באמירה שנויה במחלוקת שאולי גם הוצאה מהקשרה, לגבי שיטור היתר של יוצאי אתיופיה. כך או כך, חשדנות אינה "טבעית", אלא תוצר של יחסים חברתיים ושל פוליטיקה ההופכת אנשים וקבוצות לחשודים. חשודים, במובן של מי שנוכחותם במרחב הציבורי מסומנת כאיום ומשמשת הצדקה לדפוסי שיטור מפלים, ואלה בתורם, מעצבים את מעמדם האזרחי של יחידים וקבוצות. יוצאי אתיופיה בישראל הם חלק בלתי-נפרד מהקולקטיב היהודי, אך בה בעת הם סובלים מגזענות ממוסדת של רשויות המדינה בכלל ושל המשטרה בפרט. אירועי אלימות מתועדים, דוגמת הכאתו של חייל יוצא אתיופיה בידי שוטרים, הפכו חוויות אישיות לקולקטיביות והציפו את שאלת הגזענות. ההשוואה לארצות הברית מתבקשת לכאורה, שכּן כאן ושם שימש צבע עור סיבה והצדקה לשיטור יתר של אזרחים, לעיכובים ללא הצדקה או לאלימות מתועדת שהובילה למחאה. אולם למרות קווי הדמיון, מדובר בהיסטוריה ובמציאות שונות, שלהן הקשר מקומי. לתיקון הנדרש שני נדבכים: האחד, אזרחי – המשך ההתעקשות על צדק וזכויות, ובמידת הצורך יציאה לרחובות להמשך המחאה. השני, תיקון של המשטרה והחזרת האמון הציבורי בה – באמצעות חתירה לתרבות משטרתית דמוקרטית, הכוללת מחויבות לשוויון, הגינות, לשקיפות ואחריותיות.
יאיר יאסׇן חוקר מחאות אזרחיות, יחסי משטרה-חברה ואלימות פוליטית. מלמד בתכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן-גוריון, קמפוס אילת. ספרו הראשון – לא מרימים ידיים: מחאות ואלימות כלפי המדינה בישראל יצא לאור בהוצאת רסלינג ב-2022. ספרו השני – חשודים מיידיים: מיעוטים, משטרה ואזרחות בישראל נכתב בשיתוף פרופ' גיא בן-פורת, יצא לאור בשנת 2024 בהוצאת למדא עיון, וזכה בפרס קרן גולדברג. יאיר הוא גם זוכה מלגת נשיא המדינה למצוינות ולחדשנות מדעית לשנת 2017
מפגש 23
סקנדל ווינדרש: בין עוול היסטורי לעוול מתמשך
מפגש עם ד"ר כרמית וולברג, ה-25 בנובמבר, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
"סקנדל ווינדרש" (Windrush scandal), הוא אחת הפרשיות החמורות שנחשפו בבריטניה בעשור האחרון. הפרשיה עלתה לכותרות לאחר שהתגלה כי אלפי אנשים שהיגרו לבריטניה ממדינות הקריביים, בין השנים 1948 ו-1973, נתקלו בקשיים להוכיח את מעמדם החוקי. חלקם גורשו מהמדינה, בעוד שאחרים איבדו את מקום עבודתם ונשללו מהם שירותי רפואה ורווחה. ההרצאה תבחן את שורשי הסקנדל, מהגעת אוניית "אמפייר ווינדרש" (Empire Windrush) בשנת 1948 לחופי בריטניה ועד לחשיפת הפרשיה בשנת 2017. נדון בגורמים שהובילו לשלילת זכויות מאזרחי "דור הווינדרש" ובמדיניות ההגירה בבריטניה והשלכותיה על המשבר. נסקור את המהלכים לתיקון העוול, את האקלים הפוליטי בו הסקנדל התרחש והשפעתו על הליך התיקון, ונשאל מדוע יותר משש שנים מחשיפת הפרשה מתקשה הממשלה הבריטית להשלים את תהליך התיקון, שיש הטוענים שאף מוביל להמשכיותו של העוול.
כרמית וולברג היא פוסט דוקטורנטית במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית. המחקר שלה מתמקד באקטיביזם של זיכרון הפועל להכרה בעוולות העבר ותיקון השלכותיהן בהווה. עבודת הדוקטורט שלה בחנה את ההשלכות השונות של הסרת פסלים המנציחים את סחר העבדים והעבדות בבריטניה ובארצות הברית. בנוסף היא מתעניינת בתנועות מחאה טרנס-לאומיות ובשימוש של זיכרון והנצחה כאסטרטגיה לקידום מאבקים חברתיים ופוליטיים שונים.
מפגש 24
האלימות והפשיעה בחברה הערבית
מפגש עם ד"ר ת'אבת אבו ראס, ה-2 בדצמבר, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
הזינוק במספר הנרצחים בחברה הערבית בשנים האחרונות מדיר שינה מעיניהם של האזרחים הערבים, אשר איבדו את ביטחונם האישי ומאשימים את המשטרה שאינה מגינה עליהם. אף שיש מרכיב חברתי להקזת הדם בחברה הערבית, הפשיעה נהפכה לאתגר מספר אחד בחברה זו. ממדי הפשיעה שוברים שיאים וחוצים גבולות שלא נחצו בעבר. ארגוני הפשיעה מחזיקים את אזרחי המדינה הערבים כבני ערובה, ותופעות של סחיטת דמי חסות, פשיעה כלכלית, ירי תדיר ברחובות, סחר ושימוש בנשק חם ומופעי עבריינות אחרים הפכו לשגרת חייהם של האזרחיות והאזרחים הערבים בישראל. אחת התופעות המדאיגות במסגרת מכת הפשיעה היא ההשתלטות על חלק מהרשויות המקומיות הערביות והאיום על ראשי רשויות וגורמים נוספים ברשויות המקומיות מצד גורמי פשיעה. ההרצאה תתמקד בגורמי העומק לסוגיית האלימות והפשיעה בחברה הערבית, בניסיונות למגר אותה, בסיבות לכישלון ובהצעות להתמודדות עמה.
ת'אבת אבו ראס הוא גיאוגרף פוליטי בוגר אוניברסיטת אריזונה בארה"ב. את לימודיו לתואר ראשון סיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בגיאולוגיה ומינרלוגיה, ואת התואר השני בגיאוגרפיה באוניברסיטת איווה בארה"ב. בעשר השנים האחרונות כיהן כמנכ"ל שותף של יוזמות אברהם, ארגון המקדם חברה משותפת, שוויון ושילוב בין יהודים וערבים במדינה. הוא משמש גם כמרצה מן החוץ באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תחומי ההתמחות שלו מגוונים וכוללים את החברה הערבית בכללותה ובמיוחד את החברה הבדואית בדרום. הוא חוקר גם את השלטון המקומי בישראל, נושאי קרקע ותכנון ויחסי רוב ומיעוט בעולם ובישראל.
מפגש 25
עקירת הכפרים אקרית ובירעם ב-1948 ומאבקם לחזרה
מפגש עם ד"ר שרה אוסקי-לזר וד"ר מישל עון, ה-19 בדצמבר, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
באוקטובר-נובמבר 1948 כבש צה"ל, ללא קרב, את אִקרית ובִּירעם, כפרים נוצריים בגליל, במסגרת מבצע "חירם". התושבים התבקשו לעבור לכפרים סמוכים למשך שבועיים, תוך הבטחה שלא קוימה, שיוכלו לשוב לבתיהם בתום הקרבות. מאז ועד היום הם מנהלים מאבק ציבורי ומשפטי כדי שמדינת ישראל תקיים את הבטחתה. ב-1951 הגישו תביעה לבג"ץ, שאישר את זכותם לחזור, אולם סייג זאת ב"הסכמת רשות ביטחונית מוסמכת". לאורך השנים, ראשי ממשלות ונשיאים הכירו בזכותם לשוב ואף אישרו זאת בכתב, אולם הדבר לא בוצע.
בחג המולד, 1951, נהרסו בתי הכפר אִקרית בידי צה"ל ורק הכנסייה נותרה על תילה. בספטמבר 1953 הופצץ בִּירעם מן האוויר וגם בתיו נהרסו, מלבד הכנסייה. ממשלות שונות הציעו ניסיונות פשרה, מתן קרקע חלופית והענקת פיצויים, שצלחו רק בשוליים. בינתיים קיבלו יישובים יהודיים באזור את האדמות החקלאיות לעיבוד ונוצרו עובדות בשטח. המאבק נמשך גם בפנייה לקהילה הבינלאומית ובניסיונות ספורדיים להיכנס לשטח הכפרים ולשהות בהם, אולם ללא הועיל. הבטחות פוליטיות, ואפילו תכניות מפורטות ליישוב, הועלו במשך השנים אך לא התממשו. תושבי הכפרים, שהתפזרו ביישובים רבים בגליל, מצהירים על נאמנותם למדינה, רבים מבניהם שרתו בכוחות הביטחון והם דוחים את הטענה כי שובם יהווה סיכון ביטחוני.
תיקון העוול הקפקאי המתמשך הזה אינו נראה באופק. ננסה להסביר מדוע ולהציג הצעה לתיקון.
שרה אוסצקי-לזר, היסטוריונית של המזה"ת, התמחתה ביחסי יהודים-ערבים בישראל ובסוגיה הפלסטינית. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בהתפתחות מעמדם של האזרחים הערבים ויחסם למדינה בעשור הראשון תחת הממשל הצבאי. היא פעילה חברתית בארגונים המקדמים שלום ושותפות יהודית-ערבית, בין השאר בגבעת חביבה, שם הייתה מנהלת שותפה במרכז היהודי-ערבי לשלום (1997-2004). בתקופה זו קיבל המרכז את פרס אונסק"ו לחינוך לשלום (2001).
בין ספריה: "בין חזון למציאות: מסמכי החזון של הערבים בישראל 2007-2006" (עם פרופ' מוסטפא כבהא), הפורום להסכמה אזרחית (2008); "אזרחות על תנאי: על אזרחות, שוויון וחקיקה פוגענית" (עם ד"ר יוסף ג'בארין), פרדס (2016); "בני המקום: שיחות עם אזרחים ערבים בישראל" (עם יואב שטרן), מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום, אוניברסיטת תל אביב (2016).
מישל עון, יליד 1959, בן למשפחת עקורים מבִּירעם.
בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית בירושלים; לימודי משפטים בצרפת (1984); תואר שלישי בהיסטוריה של המזה"ת מאוניברסיטת חיפה (2006). עובד בנצרת כעו"ד עצמאי מאז 1986 וכנוטריון מאז שנת 2000. במקביל, משמש כמורה דרך ארצי (מ-2024).
פעיל במשך שנים ארוכות במאבק לחזרת התושבים העקורים באספות, הפגנות, מפגשים עם נציגי ממשלה ובמחנות קיץ לילדי הכפר. ב-2013 היה חבר בצוות המשפטי שייצג את התושבים שהתיישבו במרכז הכפר בִּירעם וסירבו להתפנות. סיפק להם הגנה וכיסוי משפטי במשך שנה, שבה התאפשר להם לקיים חיים כמעט מלאים בכפרם.
מפגש 26
אום אל-חיראן, הבדואים ומשטר ההפרדה הישראלי: ההרסת,גירשת וגם ירשת?
מפגש עם פרופ' אורן יפתחאל, ה-23 בדצמבר, 2024. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
ההרצאה תדון בפרשת גירוש אום אל-חיראן והקמת יישוב יהודי על חורבותיו כחלון לדיון רחב יותר בסוגיות עוול וצדק. ההרצאה תסקור את היסטוריית הבדואים בנגב, ואת אסטרטגיית הייהוד וההפרדה המרחבית שעליה בנויים החברה והמשטר הישראליים. הדיון יפרוש תפיסות של עוול וצדק מרחביים דרך משקפיים 'דרומזרחיות', ודרכן יפרט את ציוני הדרך במאבק על הכפר כחלק ממתקפה ארוכת שנים של המדינה כנגד האוכלוסייה הבדואית בדרום. עקירת הכפר ותכנון ההתיישבות היהודית באזור יהוו תשתית לדיון רחב יותר בשאלת ייהוד המרחב האתנוקרטי, עקרון ההפרדה ההיררכית ובניית משטר האפרטהייד הישראלי, המתגבש לאורך שנים אל מול התנגדות ערבית-פלסטינית עיקשת. ההרצאה תסתיים בחזרה לעקרונות המרחב הצודק, דרך דיון בחלופות מרחביות, משפטיות ופוליטיות למשבר הנוכחי.
אורן יפתחאל הוא גאוגרף פוליטי ומשפטי ומתכנן ערים. יפתחאל עומד בראש הקתדרה ללימודים עירוניים והמעבדה לעיר הצודקת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.הוא פרסם למעלה ממאה ועשרים מאמרים ואחד-עשר ספרים.יפתחאל היה העורך המייסד של כתב העת הבינלאומי "הגר". הוא חבר גם במערכות של שישה כתבי עת בינלאומיים מובילים, ועורך שותף בכתבי העת 'סיטי' ו'תיאוריית התכנון'.
יפתחאל גם פעיל בחברה האזרחית ושותף בפרויקטים תכנוניים וחברתיים: בשנים האחרונות כיהן כיו"ר ארגון 'בצלם' לזכויות אדם בשטחים, היה פעיל בארגון 'אדווה' לשוויון חברתי, השתתף בצוות המומחים של המחאה החברתית, ועמד בראש צוות להכנת תכנית חלופית לכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב. היה ממקימי תנועת השלום הישראלית-פלסטינית 'ארץ לכולם – שתי מדינות מולדת אחת'.
מפגש 27
צלילה עכורה: עוולה, ותיקונה?
מפגש עם ד"ר ציפי ושפנץ ומר יובל תמיר, ה-2 בינואר, 2025. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
במשך עשרות שנים התנהלו אימונים של היחידות המיוחדות של חיל הים במקום ששימש מאגר הפסולת של התעשיות הכבדות שבמפרץ חיפה וביב השופכין של הרשויות הסמוכות אליו, בלי שתיעשה בדיקה מקדימה של שטח האימונים. ועדת החקירה בראשותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר מצאה שהדרגים הפיקודיים והרפואיים התעלמו מסימני הזיהום הקשים וגם לא גילו ערנות לממצאי הניטור של הגורמים המדעיים והממלכתיים, שכבר בשנות השבעים העידו על הסיכון הבריאותי המתהווה בשטח האימונים. הוועדה הטילה את האחריות למחדל על הדרגים הפיקודיים והרפואיים לדורותיהם. הוועדה המליצה להכיר בכל מי שהתאמן בקישון וחלה כנפגע עקב שירותו הצבאי. שר הביטחון מופז קיבל את ההמלצה. שבע שנים מאוחר יותר החליט שר הביטחון ברק לשנות את ההחלטה. קבוצת נפגעי הקישון, שרבים מהם חלו במחלות קשות, נאלצו לצאת למאבק להכרה בזכויותיהם. את המאבק הוביל יובל תמיר, מי שהיה בעבר מפקד בית הספר לצלילה, והוביל להקמת ועדת החקירה. תיקון המעוות הסתיים ב-2020 עם החלטת שר הביטחון גנץ להכיר בכל מי שצלל וחלה כנפגע צה"ל. הפרשה עוררה את העניין המחקרי: לבחון מה גרם לדרג הפיקודי הבכיר בחיל הים להתעלם לאורך שנים מהסיכון המתהווה בשטח האימונים ולהפר כללי בטיחות ונורמות מקצועיות, ואילו מנגנונים הבנו את הלגיטימציה לחרוג מנהלים ואת השתרשותם של דפוסי הפעולה במשך כמה עשורים.
ד"ר ציפי גושפנץ היא מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. היא משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום היא מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית משפטים וממשל, לסגלי פיקוד בכירים בצה"ל ולמנהלים בסקטור העסקי והציבורי. ספרה "צלילה במים עכורים: פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית", עם פתיח מאת פרופ' אסא כשר, מנתח את הפרשה מההיבטים האתיים והארגוניים ומאפשר להפיק לקחים בכל ארגון ובכל הקשר המעורר דילמות יסודיות.
יובל תמיר הוא חושף פרשת הצלילות בקישון ופעיל מוביל באירועים שהובילו להקמת ועדת שמגר. הוא חלה בעצמו במספר סוגי סרטן. לאחר סיום פעילותו בוועדה, יזם והקים שתי חברות מסחריות המבוססות על פטנטים וטכנולוגיות שהמציא, כדי לנקות את הסביבה בה אנו חיים, למען הדורות הבאים.
מפגש 28
אתגרי התיקון: המקרה של הגנה על ילדים
מפגש עם ד"ר רוית אלפנדרי וד"ר שירן רייכנברג, ה-9 בינואר, 2025. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
אמנת האו"ם לזכויות הילד (1989) מבטאת, בין היתר, מחויבות גלובלית להגנה על ילדים מפני התעללות וניצול, תוך הטלת אחריות על המדינות לנקוט אמצעים למניעה, התערבות ושיקום. סעיף 19 לאמנה, העוסק באופן ספציפי בהגנה על ילדים מפני פגיעה, משאיר למדינות מרחב שיקול דעת רחב לגבי אופן הטיפול בילדים נפגעי התעללות או הזנחה, והחובות המוטלות על המדינה בהקשר זה.
בוובינר נעסוק בממשק שבין מערכות המשפט והרווחה בישראל בהקשר של הגנת הילד. נדון במתח המובנה בין סמכות המדינה, זכויות הורים וזכויותיהם של ילדים במקרים של הגנה על ילדים בחקיקה הישראלית. נתמקד בשלושה חוקים מרכזיים: חוק חובת הדיווח על התעללות בילדים, חוק מתן שירותים לילדים בסיכון וחוק האומנה לילדים, ונבחן כיצד חוקים אלו למעשה אינם מצליחים לאזן בין האינטרסים והזכויות של כלל הצדדים המעורבים. בנוסף, נדון בגישה הישראלית בהקשר הגלובלי של רווחה וזכויות הילד, ונתייחס להשלכות העולות מכך בהקשר של קידום זכויות הילד תוך התמודדות עם האתגרים המעשיים והאתיים בהגנה על רווחתם.
ד"ר רוית אלפנדרי היא חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. היא סיימה את לימודי הדוקטורט במדיניות חברתית ב-London School of Economics and Political Science (LSE) שבאנגליה ואת לימודי הבתר-דוקטורט בבית הספר לעבודה סוציאלית ובבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה. מחקרה האמפירי מתמקד בקבלת החלטות והערכת סיכון בתחום הגנת הילד. בין מחקריה הנוכחיים פיתוח מערכת תומכת החלטה מבוססת בינה מלאכותית לזיהוי התעללות בילדים בשירותי הבריאות.
ד"ר שירן רייכנברג, עו"ד, היא המנהלת המקצועית של המרכז לחינוך משפטי קליני בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. היא מנחה את הקליניקה לזכויות בני נוער וצעירים במצבי סיכון ב-17 השנים האחרונות. היא סיימה את הדוקטורט שלה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בנושא: "הזכות להשתתפות של נערות בהליכי טיפול והשגחה בבית משפט לנוער", ופוסט-דוקטורט בהנחייתו של פרופ' דוד לוי-פאור בנושא חובת הדיווח. מחקרה מתמקד במימוש זכויות של בני נוער במצבי סיכון בהיבטים שונים, דיני המכרזים והשלכתם על זכויות בני נוער השוהים במסגרות השמה חוץ-ביתיות, נגישות למשפט של בני נוער במצבי סיכון ועוד.
מפגש 29
צדק מנהלי
מפגש עם ד"ר יעל רימר כהן, ה-13 בינואר, 2025. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
מערכת המשפט המנהלי היא מערכת שנועדה לאפשר השגות של אזרחים כנגד הרשות המנהלית, אך ההליכים המסדירים אותה עשויים להקשות על מתן מעמד אפיסטמי שווה לאזרחים המבקשים לאתגר את התנהלות הרשויות. בהרצאה נציג את הדוקטרינות הרלוונטיות במשפט המנהלי, ונבחן אותן בפרספקטיבה של יחסי הכוחות בין הרשות לאזרח, בהקשרי משפט מנהלי שונים ובפרט באתגרים של אי-שוויון מבני, כמו בהקשר רשויות רווחה. הדוגמה של המשפט הפלילי תשמש אותנו להנגדה במובן של כללי סדר הדין והראיות, ולבחינה של "מיזוג" או "זליגה" של התנהלות מערכות מנהליות כפליליות.
יעל רימר-כהן היא חברת סגל בפקולטה למשפטים, ומחזיקה בקתדרה לחקר זכויות אינדיבידואליות וקבוצתיות ע"ש אלפרד לנדקר-נתן פיינברג. יעל עוסקת בתחומי משפט וחברה, ובפרט משפט ועוני, מנקודת מבט ביקורתית.
מפגש 30
פיצויים עבור זוועות היסטוריות
מפגש עם ד"ר תומאס קרימר (Thomas Craemer) ה-3 במרץ, 2025. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
The presentation opens with Thomas Craemer's personal motivation stemming from his upbringing in post-World War II Germany and introduces the topic of reparations. It describes the controversy surrounding German Holocaust reparations in 1952 and demonstrates how these reparations became a historical and legal precedent for policies addressing historical injustices worldwide. Today, advocates for slavery and racial discrimination reparations in the United States look to Holocaust reparations as one historical precedent, and to a second precedent—reparations paid to slave owners for their lost "property" after slavery's abolition. The presentation traces slavery reparations proposals from America's founding to the present and introduces a simple method to estimate Black losses from U.S. slavery. It concludes by acknowledging that while reparations cannot repair the past, they may serve as a material "token of sincerity" that gives more meaning to words of apology.
Dr. Thomas Craemer teaches at the University of Connecticut's School of Public Policy. His experience of growing up in post-World-War II Germany motivated his research on implicit and explicit racial attitudes and their influence on U.S. public opinion regarding race-related policies. His research on slavery reparations, particularly his 2015 article "Estimating Slavery Reparations," gained widespread media attention. He has presented internationally and serves pro-bono on various U.S. reparations initiatives, including the California Reparations Task Force (2022-2023) and New York State's "40 Acres and an EV" Coalition (2024-present).
מפגש 31
רצח נשים בחברה הישראלית בכלל ובחברה הערבית בפרט
מפגש עם פרופ' שולה וייל, ה-9 במרץ, 2025. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.
הוובינר יעסוק בתופעת הפמיסייד (רצח נשים על בסיס מגדרי) והסבריה התיאורטיים. נציג נתונים על רצח נשים בישראל בשנה החולפת, תוך השוואה בין נתוני התצפית הישראלית על רצח נשים לבין נתוני המשטרה וארגוני נשים. לאור העלייה באלימות בחמש השנים האחרונות, נתמקד ברצח נשים בחברה הערבית, ונבחין בין רצח בידי בני משפחה (לרוב באמצעות סכין) לבין רצח על רקע פלילי (לרוב בירי). לבסוף, נדון בתפקיד החברה במניעת תופעה אכזרית זו ובמעורבות גורמים א-פוליטיים במאבק בה.
פרופ' שלוה וייל היא חוקרת בכירה בבית הספר לחינוך ע"ש סימור פוקס באוניברסיטה העברית וחברה לחיים באוניברסיטת קיימברידג'. עוסקת בנושא פמיסייד (רצח נשים בהיותן נשים) משנת 2008, ופרסמה מעל 250 מאמרים בנושאי אלימות, מגדר, אתניות, חינוך ודת. בין 2013-2018 כיהנה כיו"ר פרויקט COST הבינלאומי למאבק ברצח נשים באירופה. פרופ' וייל נאמה בפרלמנטים אירופיים ובשלוש התכנסויות של האו"ם וב-2020 הקימה את התצפית הישראלית על רצח נשים (www.israelfemicide.org), גוף מחקר מרכזי הפועל מהאוניברסיטה העברית ועוסק במחקר ובהסברה ציבורית. על תרומתה המשמעותית למחקר ולמאבק בתופעת רצח נשים הוענק לה העיטור "יקיר ירושלים" בשנת 2025.
מפגש 32
איך כבוד קשור לזה?
מפגש עם ד"ר אורית קמיר, ה-3 באפריל, 2025.
המושג "כבוד" מציין "ערך" – ערכו של אדם – והוא גם הבסיס לתפיסות חברתיות המכתיבות נורמות. בעברית, המילה "כבוד" מאגדת מספר ערכים שונים תחת מונח אחד. ההרצאה תעסוק בסוגי הכבוד השונים ובתפיסות החברתיות שהם מעודדים, כמו גם בתפיסות השונות של עוול ותיקון הנגזרות מהם. למשל, "הדרת-כבוד" (honor) מובילה לתפיסת ביוש כעוול המחייב תיקון באמצעות נקמה, בעוד "כבוד סגולי" (dignity) רואה בהחפצת אדם עוול המחייב הכרה בערכו האנושי הבסיסי. אנשים יכולים לחוות מצבים דרך פריזמה של הדרת-כבוד או דרך פריזמה של כבוד סגולי, ולפעמים גם דרך שתיהן במעורב, במבולבל, והתגובות שלהם – מאירועים יומיומיים ועד קונפליקטים ומלחמות – נגזרות מהפריזמה דרכה הם מפרשים את המציאות. נדון בקשר בין עוול, תיקון ותפיסת הכבוד בחברה האנושית בכלל והישראלית בפרט.
ד"ר אורית קמיר היא מרצה למשפט ומגדר, ופעילה חברתית ופמיניסטית. היא ניסחה וקידמה הצעות חקיקה, השתתפה בפעילויות פמיניסטיות רבות, לימדה במוסדות שונים, הייתה חברה בארגוני זכויות אדם, והקימה, יחד עם רבקה אלישע, את המרכז הישראלי לכבוד האדם. שני תחומי המחקר המרכזיים שלה הם פמיניזם וכבוד. ספרה האחרון בנושא כבוד הוא Betraying Dignity: The Toxic Seduction of Shaming, Social Media and Radicalization (2020), וספרה הפמיניסטי האחרון הוא "לקראת הגל הבא: פמיניזם מן היסוד" (2024).
מפגש 33
אשמת האומות: בחינה מחדש לאחר 25 שנה
מפגש עם פרופ׳ אלעזר ברקן, ההרצאה נדחתה למועד אחר.
בשנת 2000, פרסמתי את "אשמת האומות" ספר העוסק בעלייתן של מדיניות סעד מוסריות בעשורים שחלפו לאחר סוף המלחמה הקרה. מדובר בניסיון של ממשלות לתקן עוולות ופשעי מלחמה שחלו במדינתן באמצעות פיצוי הקורבנות וצאצאיהם. מדיניות הפיצויים והסעד התרחשו בעיקר באירופה, ואלה כוונו באופן שונה כלפי אוכלוסיות ילידיות וכמעט אף פעם לא חלו במצבים פוסט קולוניאליים. האופן שבו התגבשו מדיניות הסעד, היה תלוי בזהות המדינה הנידונה. למשל בפולין הדגש הורה לפצות קודם כל את הכנסייה ואילו בצ'כיה המדיניות נטתה לפצות את בעלי הרכוש ראשונים. בנוסף במסגרת השיח על מדיניות המוסר הללו, נידונו שאלות כמו מי הם הזכאיים ומהו סעד הולם? בספר טענתי שאופן חישוב גובה הפיצויים עקב אחר נוסחה מעורפלת, זו ווידאה שהפיצויים יהיו משמעותיים עבור הקורבנות אך לא מכבידים מדי עבור הנושאים באחראיות.
במבט לאחור, הספר היה אופטימי מדי והמעיט להעריך את תגובות הנגד שהופנו כלפי ניסיונות תיקון שכאלה. כך היה בשוויץ, המלחמה בטרור היוותה הצדקה להסטת כספים המיועדים לפיתוח מדיניות סעד ופיצויים כלפי מטרות לאומניות. אם שנות ה-90 אופיינו בתמיכה הולכת וגוברת בשיח מוסרי של תיקון ופיצוי, מאז שנת 2000 ותחת הילת המלחמה בטרור, הדחף לתיקון מוסרי השתנה והואט מצידן של ממשלות רבות. מנגד השיח על תיקון כפיצוי התרחב לדרישות שהעלו יחידים, מוסדות ואף ממשלות ממדינות הדרום הגלובלי.
על כן נשאלת השאלה היכן עומד שיח הפיצויים והסעד כיום והאם נוכל לחזות את תפקידו בעתיד הקרוב.
אלעזר ברקן הוא פרופסור לעניינים בינלאומיים וציבוריים באוניברסיטת קולומביה. ברקן מכהן כמנהל מרכז זכויות האדם והמדיניות ההומניטרית של SIPA וכיהן כמנהח המכון לחקר זכויות האדם של אוניברסיטת קולומביה עד לשנת 2021. זאת ועוד פרופסור ברקן הוא המנהל המייסד של המכון לצדק ופיוס היסטורי (IHJR) בהאג. כהיסטוריון בהכשרתו ברקן עשה את הדוקטורט בהיסטוריה אירופית השוואתית באוניברסיטת ברנדייס ואת התואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. תחומי מחקריו מתמקדים בזכויות אדם. במיוחד ברקן עוסק בתפקיד ההיסטוריה בעיצוב החברה והפוליטיקה העכשווית כמו גם בהשפעתה על תגובת ממשלות לפשעים ועוולות היסטוריים קשים. מפעל חייו שואף להשגת פיוס ופתרון סכסוכים על ידי יצירת מפגש חוקרים משני צדדים או יותר של הסכסוך. באמצעות שימוש במתודולוגיה היסטורית, החוקרים מייצרים נרטיבים משותפים המתעלים על חילוקי דעות פוליטיים. כך ניתן להפוך דיאלוג היסטורי לכלי יסוד לפיוס פוליטי. תחומי עניין מחקריים נוספים של פרופסור ברקן כוללים סוגיות שלהחזרת פליטים, ניתוח השוואתי של ועדות היסטוריות, אתרים קדושים משותפים ושאלת האימפקט של זכויות האדם, במיוחד בכל הנוגע לתיקון וצדק מעברי.
