סמינר הקיץ של מעברים - מעברים: הוויז של ההתפתחות האקדמית

סמינר הקיץ של מעברים מספק הזדמנות להציג ולהשתפר ובה בעת מאפשר מפגש של חברי סגל ותלמידים סביב נושאי מחקר מגוונים. הצגה חזותית בסמינר זום של 15 דקות, דיון של 15 דקות, ולאחריה הצגה קצרה של 3 דקות של נושא המחקר שוב. לאמיצות ולאמיצים בלבד. למי שיש אומץ להציג ויותר חשוב משהו חשוב להגיד. חזרה על ההצגה והתרגיל לאחר שישה שבועות ונראה כיצד התקדמתם/ן. הצטרפו לפרויקט הניסיוני והחדשני שלנו. פתוח לסגל אקדמי, פוסטדוקטורט, ותואר השלישי והשני. כולם/ן ביחד. הקריטריון המרכזי – יכולת ועניין. קבלה תחרותית כמובן. המפגשים יוקלטו ויונגשו במידה והמציגים יאפשרו זאת.

הרצאת פתיחה: ההוליווד של אסיה: יפן כמעצמת תרבות

מפגש עם פרופסור ניסים אוטמזגין, יום ראשון ה-4 ביולי 2021. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

המחקרים שלי עוסקים בשאלות הגדולות של חקר תרבות: כיצד תרבות נוצרת, כיצד היא מועברת, וכיצד היא מתקבלת, וזאת מתוך הסתכלות בתרבות העכשווית ביפן ובמזרח אסיה. אני חוקר את המנגנונים התרבותיים, החברתיים, הכלכליים והפוליטיים האחראיים לכך, תוך תשומת לב מיוחדת למחקר הנשען על ידע אמפירי רחב. בהרצאה אדבר על המחקר שהתחלתי בו את דרכי האקדמית שעסק בתפוצת התרבות היפנית במזרח אסיה ובהפיכתה של יפן ממדינה המזוהה עם כלכלה ותעשייה מפותחת למדינה בעלת עצמה תרבותית חוצה-גבולות. כחלק ממחקר רחב זה, שהיתי קרוב לשנתיים באיסוף חומרים בהונג קונג, סינגפור, בנגקוק, טאיפיי וסאול (בנוסף לשלוש שנים ביפן), בחנתי את מסלול היצירה והתפוצה של התרבות הפופולארית היפנית באסיה (בעיקר מוסיקה, אנימציה וסרטים), את מדיניות הממשלה היפנית כלפי תעשיות התרבות, ואת ההשפעה של תפוצת התרבות הפופולארית על תהליכי רגיונליזציה אזוריות( בצפון מזרח ודרום מזרח אסיה).

פרופ' ניסים אוטמזגין הוא חבר סגל החוג ללימודי אסיה וראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים, מתמחה בפוליטיקה, חברה, ותרבות ביפן המודרנית. פרופ' אוטמזגין סיים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית בלימודי מזרח אסיה ומדע המדינה. עם סיום התואר, הוא טס ליפן להמשיך את לימודיו הודות למלגה מממשלת יפן ולאחר שש שנים מאתגרות, במרץ 2007 סיים את הדוקטורט באוניברסיטת קיוטו. הדוקטורט שלו זכה באוקטובר 2007 בפרס יוקרתי ביפן (פרס איאואה לחקר אזור אסיה והפסיפיק). מחקריו התפרסמו בשני ספרים, שישה ספרים ערוכים ועשרות פרקים ומאמרים בכתבי עת מובילים.

Hybrid governmentality logics: Hura CCTV project, a case study

Anna Lichinitzer. Monday, July 5^th, 2021,. Meeting video available here

The seven planed Bedouins cities that have been established in the Negev 30 years ago were the subject for some Geo-political research. Issues of society and space in forced sedentretion context have shed light on theoretical paradigms, private-public spheres, municipal decision processes, and city planning. A political-historical line of events that gave birth to this special settlement has been also the focus for research about the Israeli- Palestinian conflict and its dispute over land.

This work aspires to implement the Panoptic Analysis model by Michel Foucault (1975) on a CCTV project in the Local Municipality of Hura. Stating the year 2012 as a starting point for the project, this research analyses the rudimentary steps that have been taken before and after the establishment of the city control center, and the implementation of over 600 CCTV cameras across Hura's roads and institutions.

The Projections and Aspirations held by both municipality figures and Residents are emphasized in this research, to add tier to the paradigms of surveillance theory and neo-colonial studies. By examining the layout of cameras spread, and the narrative about their presence in the forced sedentary Bedouin space, this work wishes to describe their multi-layered roll as a tool intended not only to achieve legal governmentality and development. In addition to their formal roll, field work findings indicate a desire for cultural determination in the global-local fight that is being held in Hura. A surveillance technology is expected to replace human rolls, such as protecting the lives of the residents, and society boundaries. This study also seeks to uncover the opposite rope strokes that apply in this space, with one side acting to exert liberal, universal, and individual values, and the other side fighting for the preservation of the tribe and its long-standing traditions.

Anna Lichinitzer Has recently finished with excellency her master’s degree from the Department of Politics and Government at Ben-Gurion University. Her Master thesis analyses new and old surveillance mechanisms in the forced sedentretion space of Hura local council, one of seven Bedouin-planned townships at the north of the Negev. She received her Psychology bachelor’s degree also from the Ben-Gurion University of the Negev. Today she is the project manager of the Economy Department at the General Histadrut labour federation, and a Ph.D. candidate at Flensburg University. Her doctoral research will involve issues of transitional justice, minority Issues, and national Institutions of collective Memory.

ההתקרבות המשפטית של שטחי יהודה ושומרון למערכת המשפט הישראלי: ניתוח, הצגת בעיות ומתווה לשיפור

מפגש עם דוד ברלינר. יום שלישי, ה-6 ביולי 2021. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

התקיים מפגש חוזר ביום שלישי, ה-29 באוגוסט, 2021. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

הסבך הפוליטי, החברתי והמשפטי במסגרתו פועל השלטון הצבאי (ישראלי) באזור, לצד הזיקה הגיאוגרפית, המשפטית, החברתית וההיסטורית של ישראל לשטחי יו"ש, הביאו לקשרי גומלין ייחודיים ומורכבים בין מערכת המשפט ביו"ש למערכת המשפט בישראל. מוטיב מרכזי ביחסי גומלין אלו הוא תהליך של התקרבות בין שתי מערכות המשפט, במסגרתו מערכת המשפט הישראלית פורסת את חסותה על שטחי יו"ש, ומערכת המשפט ביו"ש מקרבת עצמה אל כנפיה הסוככות והמחבקות של מערכת המשפט הישראלית. תהליך התקרבות זה מתרחש במישור הנורמטיבי, המשפטי והמוסדי, והינו בעל משמעויות נורמטיביות ופרקטיות כאחד.

לצד תהליך ההתקרבות אותו מקדמות מערכות המשפט, הן דואגות לשמר על ההבחנה העקרונית בין שתי המערכות, באופן שעומד לעיתים בסתירה למגמת ההתקרבות, ומעמיק את מורכבות הסבך הנורמטיבי והמשפטי ביחס לאזור. "ריקוד ההתקרבות" – במסגרתו השלטונות מקדמים התקרבות משפטית בין יו"ש לישראל, ומנגד דואגים לשמר הבחנה נורמטיבית בין שתי המערכות, עומד במרכזה של עבודת המחקר שלי לדוקטורט.

לטעמי חלק נכבד מההסבר לריקוד ההתקרבות נחשף באמצעות בחינת האינטרסים של השחקנים בזירה השלטונית, ודרכי קבלת ההחלטות שלהם. המחקר יראה כי אמנם כל מערכות השלטון מעוניינות בתהליך ההתקרבות, אך לצד זאת יש להן אינטרסים חזקים שתהליך ההתקרבות לא יושלם (אלא יישאר בגדר "תהליך").

בנוסף, המחקר יעמוד על הפערים שיצר ריקוד ההתקרבות בין המישור הנורמטיבי וההצהרתי לבין הפרקטיקה המשפטית, ויציג את הבעיות המשפטיות והחברתיות שפערים אלו יצרו (כדוגמת: פסיקות סותרות של בתי המשפט בסוגיות מהותיות, ופגיעה בוודאות המשפטית של הנזקקים לשירותי מערכת המשפט). לאור זאת המחקר יציע מנגנון לצמצום הפערים והבעיות כאמור. המנגנון הוא נתינת מקום רחב יותר לשאלות פרגמטיות בנוגע לתוצאות הצפויות וליעילות ההליך, בדיונים על הסדרים משפטיים שונים. בתוך כך, המחקר יסקור מספר דוגמאות בהן הגישה שתוצג ממקסמת פתרונות לבעיות שיתוארו בו.

דוד ברלינר, תואר ראשון ושני במשפטים, ותואר שני במנהל עסקים, בקריה האקדמית אונו (כולם בהצטיינות יתרה). כיום לומד לתואר שלישי במשפטים באוניברסיטת בר-אילן בהנחיית פרופ' עמיחי כהן וד"ר זיו בורר, בנושא "ההתקרבות המשפטית של שטחי יהודה ושומרון למערכת המשפט הישראלי: ניתוח, הצגת בעיות ומתווה לשיפור". מרצה (מן החוץ) למשפט בינלאומי פומבי בקריה האקדמית אונו, ושותף במשרד עו"ד ברלינר, רוזנברג, דוד. בנוסף, משמש כיו"ר ועדת ההסדרה באיו"ש בלשכת עורכי הדין, וכעמית מחקר במכון המחקר למשפחה שוויון ומשפט.

ידיים מגואלות ודגלים לבנים: הזיארה הבדואית וטריטוריה קדושה בנגב

מפגש עם דניאל זוהר. יום רביעי, ה-7 ביולי 2021.

עבודתי עוסקת בקברי-קדושים (אַוְלִיָאא) בדואיים בצפון-הנגב, בממדיהם החומריים ובטקסים הנערכים בהם. כבר בימים הראשונים לעבודתי האתנוגרפית, שדה-המחקר הציב בפניי שורת-פרדוקסים אפיסטמולוגיים, שהמריצו אותי לפתח עבורם הסברים תאורטיים. פרדוקס מרכזי נוגע לעובדה שמצד אחד, הקדוש הקבור באתר מתואר כמושא-הטקס והתפילה, כ"מתווך" שמיימי. ומצד שני, "אין כוח אלא לאללה" – האל האחד והיחיד שמחליט ויודע את סדרי-העולם. אם הקבור באתר הוא אדם "כמוני-כמוך", כפי שמצהירים עולי-הרגל (זַאאִרִין) הבדואיים, כיצד ניתן להקריב לו קורבן ולהעניק לו מנחות? בראיונות שקיימתי עם עולי-הרגל על דתם הנחווית (lived religion), למדתי שפרדוקס זה ואחרים מעסיקים אותם לא פחות שהם מעסיקים אותי.

פרדוקסים אלה משוקעים בלב-עבודתי, כחלק מהעיסוק במשמעות של הקדוש, בביטויו כטריטוריה קדושה, וכן בזִיַארָה(ביקור, עלייה לרגל) לאתרים אלה. כדי להתמודד עם החידות שהציב בפניי האתר הקדוש, ביקשתי לפתח שאלת-מחקר שנוגעת למערכת-היחסים שבין טקסיוּת לבין חומריוּת ולממדים המרחביים של האתר הקדוש. זאת מתוך השערה שהמפגש בין מרכיבים אלה טומן בחובו תשובות לשאלותיי. שאלת-המחקר בעבודתי היא, אפוא: כיצד התהליך הטקסי של הזיארה הבדואית בנגב מחבר בין מרחב, חומר, טריטוריה וקדושה?

על-מנת לבחון את שאלת-המחקר, הרחבתי את סל-הכלים המתודולוגי שלי מעבר לתצפיות ולראיונות. בעבודתי יישמתי מגוון-שיטות שמאפשרות העמקה בניתוח-הממצאים, ביניהן צילום והסרטה, סקרים ומדידות, ניתוח-מדיה, עבודה ארכיונית, וניתוח-תרבות חומרית. הממצאים שחשפתי עד-כה מעלים טקסים מגוונים, שחלקם טרם תועדו ברקורד האתנוגרפי (e.g. Canaan 1927; Geertz 1968; Gellner 1969; Bille 2013). בעבודתי אראה שטקסי-הזיארה עשויים לארוך דקות ספורות או לחלופין שעות ארוכות; ושהפרקטיקות שבהם מגוונות – הדלקת-נרות, הבערת-קטורת, קשירת-בדים על הקבר, הקרבת-קורבן, טבילת-הידיים בדם-הקורבן וטביעתן על הקבר, וסעודת-מצווה. המטרה הרשמית של הטקסים היא בקשת בקשות אישיות, חומריות בעיקרן: בריאות טובה, פוריות, פרנסה וזיווג. לצד-זאת, אטען כי מטרה עיקרית לא-פחות של טקסי-הזיארה היא חיבור האדם והאדמה, החומר והרוח, הקודש והחול; בשונה ממחקרים שהתמקדו בהיבטים הפונקציונליים (Marx 1977) או הפסיכולוגיים שלהם (בר-צבי, אבו-רביעה וקרסל 1998). בסופו של דבר, אראה בעבודתי כיצד החידה-עצמה עשויה להפוך לפתרונה: בחינת-הקשרים המחברים את המרכיבים האניגמטיים שבזיארה הבדואית (טקס, חומר, קדושה וטריטוריה) מאפשרת להתמודד עם השאלות המורכבות שעולות מהם.

דניאל זוהר הוא תלמיד מחקר לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, בוגר תואר ראשון בארכאולוגיה ובשפה וספרות ערבית. במסגרת עבודת התזה שלו, בהנחיית פרופ' נורית שטדלר, הוא מבצע בימים אלה אתנוגרפיה באתר קדוש לבדואים בצפון הנגב (החל מפברואר 2021). עבודתו זכתה לאחרונה בשתי מלגות מחקר, האחת מקרן 'שיין' למחקרים חברתיים בישראל, והשנייה מקרן 'יד אורה' לעידוד מחקרים אתנוגרפיים וגיאופוליטיים למזרח התיכון. דניאל הוא עוזר מחקר בפרויקטים בקבוצת המחקר Multiple secularities באוניברסיטת לייפציג, בהדרכת פרופ' נורית שטדלר. כמו כן עוזר מחקר בהכנת מהדורה מדעית לפירוש מקרא בערבית-יהודית מן המאה העשירית (פרויקט ARCHES Minerva), בהדרכת ד"ר מרים גולדשטיין, המחלקה לשפה וספרות ערבית). דניאל משמש כעוזר הוראה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה (קורס מקומות קדושים, פרופ' נורית שטדלר; אנתרופולוגיה של הסביבה, ד"ר לירון שני) ובתוכנית ללימודי תרבות (סוגיות מתודולוגיות בלימודי תרבות, ד"ר גילי המר). דניאל גם עורך ביחד עם הדר ויסמן את כתב העת של הסטודנטים במחלקה, 'פקפוק'.

על פי הדיבור: פרפורמנס וסיפר אצל יצחק גרינברג, עובדיה יוסף וישעיהו ליבוביץ'

מפגש עם נטע שרם. יום חמישי ה-8 ביולי 2021. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

דמיינו שעליכם לקבץ את כל כתבי ניטשה להוצאה חגיגית, האם תכללו חשבונית מכבסה שנמצאה במחברתו? תרגיל זה, שהציג פוקו בהקשריו שלו, קורא להגמיש את הגבול בין מה שנכנס לשיח הפרשני ובין מה שנותר מחוצה לו. החשבונית של ניטשה עלולה לעניין היסטוריון נמרץ אך היא לא תיחשב ראויה לעיון פילוסופי. אם בעבר, דבר שבעל־פה היה "זניח, דיבור שמסתלק, שצף ועובר" וככזה חוקרים לא יכלו להעמיק בו, הרי שהמהפכה הטכנולוגית התגברה על מכשול ארעיות הטקסט שבעל־פה. למרות זאת, סוגות בעלות היסטוריה קצרה יותר מן הכתב – הקלטות קוליות ואורקוליות – נותרו במידה רבה מחוץ למגדל השן של מחקרים בהגות מודרנית. במקום לשמור אמונים לתעדוף הכתוב על פני הדבור, מחקר זה מתייחס לטקסט הדיגיטלי כזירה מרובדת. אבקש להראות כיצד תורת הפרפורמנס שנולדה מן התיאטרון והנרטולוגיה מן הספרות, חושפים בטקסטים דבורים של הוגי יהדות זמננו תובנות שלא נגישות למחקר הטקסטואלי לבדו. מקרי הבוחן שלי הם ישעיהו ליבוביץ, ייץ גרינברג, ועובדיה יוסף ועלי להצדיק בחירה בלתי שגרתית זו: (1) כוחם בפניה אל ציבור רחב; (2) עושר החומרים המוקלטים שיש בנמצא; וכן, (3) ההבדלים העצומים בסגנוּן דבריהם. בדברי אראה כי בטקסט הדבור ליבוביץ מתפקד כרציונליסט אירוני, יוסף כמספר יודע־כל שעושה פארודיה, וגרינברג כדובר סובייקטיבי וסאטיריקן. חותמים פרפורמטיביים אלו, מסוגלים לענות על לקונות שחוקרים קודמים כבר העלו על הכתב ולהסביר את מקומם של השלושה בהיסטוריה האינטלקטואלית, הפוליטית והחברתית של יהדות זמננו. כמו כן, השוואה בין השלושה מעלה קשרי עומק בין השקפת עולם ובין המנעד הפרפורמטיבי והנרטולוגי בהם נוקטים הדוברים.

נטע שרם לקראת סיום הדוקטורט באוניברסיטה העברית, במכון מלטון לחינוך יהודי, ואורחת במכון לחקר ישראל באוניברסיטת מינכן. לנטע תואר ראשון בפיזיקה ותואר שני במחשבת ישראל מן האוניברסיטה העברית. נטע הרצתה בוובינר של מכון וולף Shtick: Satire and Religion על מחקרה אודות הגישה ההרמנויטית של סדרת הטלוויזיה הישראלית "היהודים באים”. מבין פרסומיה האקדמיים של נטע: עדכון חילוני-ציוני לצאינה וראינה: עיון בדרשותיו של דוד כהן (מוזה, 2017), Radical Translation as Transvaluation: Three readings of the Korah Rebellion, (PaRDes, 2019).

השפעת המשפט על עיצוב הורות של זוגות חרדים עם מוגבלות

מפגש עם חיה גרשוני. יום ראשון ה-11 ביולי 2021. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

המחקר עוסק בהורות של זוגות חרדים עם מוגבלות, מתוך המסגרת התיאורטית של משפט ומוגבלות. המחקר מתבצע לקראת תואר שלישי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופ' נטע זיו ופרופ' דפנה הקר. הורות נתפסת לכאורה כמתנהלת מחוץ למערכת המשפט, אולם הנחת המוצא של עבודה זו הינה שהמשפט משפיע על עיצוב ההורות, ובמיוחד על הורותם של אנשים עם מוגבלות, הורות שמטבע הדברים מלווה בחשד ובפיקוח חברתי ומדינתי מתמיד. במסגרת פיקוח זה, הורים חרדים עם מוגבלות מושפעים משתי מערכות נורמטיביות – המשפט האזרחי וההלכה היהודית, הכוללת גם נורמות קהילתיות לא פורמליות. שאלת המחקר היא כיצד מכוננת הפרקטיקה של הורות של אנשים עם מוגבלות בקהילה החרדית, ומה חלקן של המערכות הנורמטיביות – האזרחיות, והדתיות – והתפיסות החברתיות הנגזרות מהן בהכוונה ועיצוב של הורות זו. המחקר הינו מחקר איכותני פוסט סטרוקטורליסטי, המבוסס על ראיונות עומק של הורים עם מוגבלות ובני משפחתם וכן של רבנים ואנשי מקצוע. לצד ניתוח מקורות עבריים וכן חקיקה ופסיקה אזרחית. מתוך סיפורי המרואיינים זיהיתי שלושה אופנים של מערכת יחסי גומלין בין הורות עם מוגבלות לבין שתי המערכות הנורמטיביות – (1) הסדרת הורות נאותה, (2) הנגשת ההורות ו- (3) הכרה ומתן לגיטימציה להורות שונה. הסדרת ההורות כוללת קריטריונים להערכה ופיקוח על ביצוע נאות של תפקידים הוריים; הנגשת ההורות משמעה הפעלת גורמים המסייעים ומשלימים את החסרים בהורות באמצעות בני משפחה, קהילה וגופים פורמליים כמו רווחה, חינוך, בריאות ומערכת המשפט; הכרה ומתן לגיטימציה לסטנדרטים שונים של הורות נעשית הן באמצעות הכרה במתכונת הורות השונה מהמקובל והן באמצעות הגמשה ופרשנות שונה של הנורמות.

ניתוח ביקורתי של יחסי גומלין בין משפט להורות עם מוגבלות בקהילה החרדית, תאפשר עיון מחודש בסוגיות שונות. דוגמת הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות, אחריות מדינתית, קהילתית ומשפחתית ומעמדן של מערכות נורמטיביות במערכות יחסים המתנהלות לאורן.

חיה גרשוני, עורכת דין, דוקטורנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. מלגאית הברונית רוטשילד והמועצה להשכלה גבוהה. חוקרת ופועלת בתחום מוגבלויות בחברה החרדית ובקידום הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות. חברה בשולחן עגול בנציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות ובחברותא ללימודי מוגבלות באוניברסיטת הר הצופים. מרצה בתחום סנגור עצמי לאנשים עם מוגבלות מטעם 'קרן שלם' במרכזי השתלמויות למורות בית יעקב, וכן בתחום משפט, תרבות ומוגבלות במכללת לוינסקי לחינוך.

גורמי הצמיחה של אוניברסיטת אריאל בשומרון, 1982–2019

מפגש עם נעמה גביש מילר. יום רביעי ה-14 ביולי 2021. הפגש הוקלט וזמין לצפייה.

המחקר משרטט את סיפור התפתחותה של אוניברסיטת אריאל בשומרון, סיפור היסטורי שטרם סופר. לשם כך הוא נשען על מקורות שונים כדוגמת מסמכים ועיתונים, ומשתמש בראיונות כדי להעמיק את נקודת המבט בנוגע להתרחשות ההיסטורית. הסיפור נבחן באמצעות שלוש מערכות יחסים שעיצבו והשפיעו על צמיחת המוסד. מערכת היחסים עם מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית, מערכת היחסים עם המרחב הגאוגרפי תרבותי קרי תנועת ההתיישבות בשומרון, ומערכת היחסים עם מוסדות השלטון והגופים הפוליטיים. בנוסף בודק המחקר מהם הקשרים הפנימים בין מערכות יחסים אלה וכיצד הן השפיעו זו על זו. אוניברסיטת אריאל הוכרזה ככזו לאחר ארבעים שנה שבהן לא הוקמה אוניברסיטה חדשה בישראל. כוחו של מחקר זה בכך שהוא עוסק בתהליכים משמעותיים הנוגעים בליבה הפועם של מדינת ישראל, הן ביחס למערכת ההשכלה הגבוהה והן ביחס לעתידם של שטחי יהודה ושומרון. הכרות עם סיפור זה מהווה תשתית לדיון עמוק בנוגע לשאלות העולות ממנו. המחקר נעשה בהנחייתם של פרופ' יוסי גולדשטיין ופרופ' מרים ביליג.

נעמה גביש מילר היא דוקטורנטית באוניברסיטת אריאל בשומרון. סיימתי בהצטיינות תואר ראשון במינהל חינוכי ותולדות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן, ותואר שני במורשת ישראל באוניברסיטת אריאל. עבדתי כעשרים שנה בתפקידי הוראה וניהול שונים במערכת החינוך. התמחיתי בהובלת תהליכי שינוי בית ספריים בהתאמה לפדגוגיה חדשנית. נוף השומרון הינו נוף ילדותי והשפיע על עיצוב זהותי. מתוך כך יצאתי בשנים האחרונות לחקור את סיפורה ההיסטורי של תנועת ההתיישבות בשומרון תוך בחינת מקרה מבחן והוא התפתחותה של האוניברסיטה.

How Does Personal Experience Shape Attitudes Towards Restrictive Government Policies? Lessons from the Covid-19 Pandemic

A meeting with with Clareta Treger, Department of Political Science; The Edmond J. Safra Center for Ethics, Tel Aviv University. Sunday, August 29^th, 2021.

The COVID-19 pandemic exposed millions worldwide to extreme health and economic shocks. In order to contain the pandemic, governments employed various policies, which differed in their level of coercion, from mere nudges and recommendations to strict personal and national limitations, such as lockdowns, quarantines, and shutdowns of economic sectors. However, successful crisis containment and prevention also depends on public support for such policies and compliance with them. Using original survey data collected in Israel in January 2021, this study explores how risk perceptions and actual health or economic exposure to the coronavirus affected support for corona-related policies. Contingent on personal experience and risk perceptions, how supportive were individuals of coercive policies aimed to protect them and the public? Did Corona-induced deterioration in personal health or employment status led to more support for policies aimed to contain the virus? I find that actual exposure (e.g., getting sick or losing one’s job) had only a limited effect on support for the policies. However, the results indicate that what shapes support are concerns regarding COVID-19 health implications (but not economic or emotional consequences). These findings suggest that risk perceptions, regardless of actual exposure, are strong determinants of public preferences for restrictive crisis policies.

Bio: I am a Ph.D. candidate in Political Science at Tel Aviv University. I am writing my dissertation, entitled “Public Attitudes toward Government Paternalism and Nudges,” under the direction of Prof. Michal Shamir and Prof. Yotam Margalit. I am also a doctoral fellow at the Edmond J. Safra Center for Ethics at Tel Aviv University. My research focuses on political behavior and public opinion. In my doctoral research, I explore experimentally to what extent and under what circumstances are people willing to accept government paternalism, and prefer it over less coercive interventions, such as nudges. In addition, I study elections, voter behavior, and democratic culture, as a member of the Israel National Election Study (INES) project and part of an interdisciplinary group of Israeli scholars, which focuses on patterns of representation and their relation to the current state of liberal democracy. I employ quantitative research methods and use public opinion surveys and experiments. I hold a B.A. in Philosophy and Middle Eastern History (Summa Cum Laude) from the University of Haifa, and an M.A. in Political Science (Magna Cum Laude) from Tel Aviv University.

ההתקרבות המשפטית של שטחי יהודה ושומרון למערכת המשפט הישראלי: ניתוח, הצגת בעיות ומתווה לשיפור

מפגש עם דוד ברלינר. יום שלישי, ה-29 באוגוסט, 2021. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

"יודע צדיק נפש בהמתו": היבטים אתיים וסמבוליים של סיפורי בעלי חיים מן מסורת העממית היהודית-הספרדית והאשכנזית

מפגש עם חניתה בריבו, יום ראשון, ה-29 באוגוסט 2021. המפגש הוקלט וזמין לצפייה.

הרצאה זאת מציעה מחקר משווה ראשון מסוגו אודות היבטים אתיים וסמבוליים של סיפורי בעלי חיים מן המסורת העממית היהודית-ספרדית והאשכנזית שהועלו על הכתב במאה העשרים. סיפור בעלי חיים הוא סיפור שעלילתו מתרחשת בעולמם של בעלי חיים שהוא ריאליסטי, אם כי אינו עולמם של בני האדם. גם כאשר בין הדמויות הפועלות בסיפור נמצא בן אדם (אחד או יותר) והוא אף משמש כגיבורו העיקרי של הסיפור, אין שינוי במהותו של העולם הזר שאליו נקלע אדם זה. האדם משתלב בעולם לא – לו, של בעלי חיים, גם מפני שהוא מתאים את עצמו אליו: מבין את שפתו ומדבר בה, נוהג לפי החוקים המקובלים בו וכיו"ב. מטרת המחקר היא לבחון כיצד השיח האתי של מחברי התנ"ך השפיע על השיח האתי כלפי בעלי חיים בקורפוס הסיפורים מן המסורת העממית של היהודים-הספרדים ושל האשכנזים.סיפורי בעלי חיים רבים המופיעים בקאנון המקראי, המשמש מצע תרבותי משותף ויסוד הזכרון ההיסטורי והתרבותי של הקבוצות האתניות של עם ישראל, מקורם בסיפורת עממית. טענה זאת, מאפשרת לראות בסיפורי בעלי חיים בתנ"ך סיפורים בעלי יסודות עממים קדומים שהשפיעו על הסיפורת העממית המאוחרת. הדמיון בין סיפורי בעלי חיים בתנ"ך ובין סיפורי בעלי חיים יהודים-ספרדים ואשכנזים מעיד על הגישה האנתרופוצנטרית שבה נוקט התנ"ך כמו גם המספרים העממיים היהודים-ספרדים והאשכנזים. השוני בין סיפורי בעלי חיים במקרא לבין ספורי בעלי חיים בקורפוס הסיפורים היהודים-ספרדים והאשכנזים מלמד על הבדל ביחסם של המספרים כלפי בעלי החיים. בעוד יחסו של המספר המקראי כלפי בעלי החיים הוא בדרך כלל הומוגני ומייעד לבעלי החיים תפקיד סמלי ועקבי, הרי שיחסם של המספרים היהודים-ספרדים והאשכזים כלפי בעלי החיים הוא הטרוגני ותפקידם של בעלי החיים, כמו גם יחסם של המספרים, אינו קבוע ומשתנה.

חניתה ברבירו, דוקטורנטית במחלקה לספרות עברית באוניברסיטית בן גוריון. בעלת תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בספרות עברית ותואר שני בספרות עם ישראל מאוניברסיטת בר אילן. הדוקטורט של חניתה ברבירו יעסוק בסיפורת אודות ג'וחה מן המסורת העממית הספרדית-יהודית. עבודת המאסטר של חניתה כמו גם הדוקטורט נכתבו בהנחייתו של דר' אליעזר פאפו, מנהל מרכז גאון לתרבות הלאדינו באוניברסיטת בן גוריון.